לקראת השנה החדשה הקרבה ובאה בתקווה לשלום—
בגלריה "קרמוניקה" בקבוץ גבת ניתן להתחדש ולרכוש מוצרי קרמיקה איכותית בעצוב אישי
פתוח למבקרים כל יום עד הצהריים ובשעות אחרות ובשבת בתאום טלפוני:
04-6549756 או 04-6549455
נא ראו זאת כהזמנה אישית
בברכה,
מוניקה הדרי
לאתר שלי
קרמוניקה – גלריה לקרמיקה
מוניקה הדרי קיבוץ גבת
אני נורית אריאל (נוריתא) בעלת ידע רב במטפיזיקה הסינית (פנג-שווי, אסטרולוגיה, נומרולוגיה סינית ועוד), מעצבת פנים ועוסקת בעיצוב ואדריכלות פנים המבוסס על ידע רב זה.
כאשר למדתי עיצוב ואדריכלות פנים החלטתי שלהשלמת הידע עלי ללמוד גם קורס בפנג-שווי…ואז הסקרנות הובילה אותי להעמיק ולהתמחות בתחום המטפיזיקה הסינית כולה.
מאחר ובעברי אני מורה מובילה ומפתחת תכניות לימודים במדע הכימיה, אני חוקרת את ההשפעות של המבנים על האנשים הגרים בהם מזה מספר שנים ובעשרות בתים ועסקים שעברו אצלי ייעוץ פנג-שווי (ו/או ייעוץ אסטרולוגי-נומרולוגי…).
כיום אני בטוחה בידע ובמידע שרכשתי וביכולת שלי להביא בנוסף ליופי, אסתטיקה ופונקציונאליות גם תמיכה לזוגיות, בריאות, כסף ועוד…
האוצר שנשכח מאת – מירב שני ישראלי, קיבוץ איילת השחר.
"האדריכלות הקיבוצית היא אוצר", כך טוענת דבורה בר אילן, אדריכלית ירוקה. "זהו אוצר יחידי מסוגו בעולם. ואני רוצה לעורר אתכם, הקיבוצניקים, להבין ולשמר אותו, לפני שיעלם"
"הקיבוץ הראשוני תוכנן תמיד סביב הדשא הגדול" אומרת לי דבורה בזמן שאנחנו מטיילות בשבילי הדשא המרכזי, "הדשא של חדר האוכל, אזור המיועד לשימושים של חגים, התכנסויות וסתם ישיבת חברותא בימים טרם פרוץ המסכים לעולמנו (יש ערימה של חברה על הדשא…)"
"ובנוסף, תוכנית הבסיס של הקיבוץ היתה של בתים פרטיים, עטופים בגינון ציבורי מעולה, שבהרבה משקים היה ועודנו, השראה לגינון ולגננים באשר הם. הבית היה קטן, 16מ"ר פחות או יותר עבור זוג בלי ילדים ובלי מטבח ופינת אוכל, וכל השאר-ציבורי. לכן המרחב הציבורי הפתוח היה רחב כל-כך ורב-שימושי."
אז בעצם את שוללת גינות פרטיות?
"הרעיון שאני, האזרח, יכול לבחור בין גינה פרטית לבין עבודתו של הגנן הקיבוצי, מאוד משחרר. אין לחץ, אין רגשי אשמה, ובהחלט מעורר רצון אישי להשקעה בסביבה שלי, בטיפוח המרחב סביב הבית. לא לכל אחד יש את הגישה המטפחת, או את הכסף להחזיק גנן. וככה נוצרת סביבה שלא יכולה להיות מוזנחת.
את טוענת שאנחנו צריכים לחזור אל הקיבוץ הראשוני, הסוציאליסטי?
"אני עוסקת כרגע רק בבניין ערים, לא באידיאולוגיה סוציאליסטית. סתם ארגון סביבה אנושית מפנקת. ברצוני לעורר את חברי הקיבוצים, מנהיגים וחוזים, לעצור את הרכבת שמוחקת את תכנית המתאר הקיבוצית מכל ערכיה והופכת אותה לעוד שכונה עירונית משעממת. כדאי להזכיר כאן את האדריכל ריכרד קאופמן שתכנן את רוב הקיבוצים שנוסדו לפני קום המדינה, תוכניות ברובן בעלות ערך רב."
דבורה היתה אדריכלית השיפוץ של ביתי, בתוך הקו הכחול של אילת השחר. הבית טובל בירק מדשאה מצדו המערבי, בריכת השחייה הקיבוצית מצדו המזרחי ודקל בצפוני. חשבנו להרחיב מדרום וצפון, וכבר התכוננו לכריתת העץ, עד שראיתי שאת התכניות על הבית היא עשתה – על פי הדקל. בהתחלה התנגדתי, אחר כך, כשהחלה הבנייה, כבר התאהבתי, ואחרי שהשילוב של הבית והעץ נראה כמו סיפור אותנטי מגגות בגדד, הגיעה חדקונית הדקל והרגה את העץ.
לבית שלוש כניסות – אחת רשמית מכיוון החנייה, אחת המכונה "החזית העממית" והיא פונה למדשאה ולקיבוץ, ואחת אל הדק הפרטי שנבנה שם ביום מן הימים.
"ככה בית קיבוצי אמור להראות היום" היא טוענת, "גם אישי ואינטימי, וגם פתוח לקהילה, לקיבוץ ולמדשאות".
"הקיבוץ הראשוני תוכנן תמיד סביב הדשא הגדול". הדשא המרכזי בקיבוץ
למה? מה זה חשוב?
"הארכיטקטורה הקיבוצית היא אוצר. אוצר שאין כמותו בעולם כולו. ברוב הקיבוצים תכנון הנוף בשטחים הציבוריים מהווה אחוז גבוה מן הקיבוץ כולו, והוא תומך בנוחיות התושבים – המבנים החינוכיים הקרובים אחד לשני וקרובים לדשא המרכזי, גינות משחקים קטנות ונעימות באותו איזור, כל הפונקציות הציבוריות נמצאות בתוכו או לידו.
האוצר העיקרי הוא השצ"פ (שטח ציבורי פתוח. מ.ש) האינסופי – המדשאות, המבנים הציבוריים והאיסור על כניסת כלי רכב וחנייתם ליד הבית.
מעורבות קהילתית בשילוב עם פרטיות, מיעוט כבישים, מיעוט נסיעות, מרחב הליכה רגלית ששומרת על הגוף והנפש, מרחבי מפגש אנושי, עצים, עצים, עצים, צל אינסופי שמוריד את טמפרטורת הקיץ ומעלה את החום בחורף. וכל אלה נגנזים למען חומות, כבישים, חניות ו…ניכור."
איך זה קורה?
"האוצר הזה נמחק בשני אופנים. הראשון – הקמת ההרחבות בסגנון -בית פרטי, גינה פרטית חניה פרטית וכבישים ברוחב 12מ', לא כולל מדרכות.
והשני – העיניים הגדולות של מנהל מקרקעי ישראל שדורש מכל שטח ציבורי בקיבוץ להפוך למגורים.
וכך, הקסם של מגורים שקטים, קהילתיים, של ילדים שיכולים להתרוצץ חופשי, לרכב על אופניים, ללכת לשכנים בלי חשש, של שכנות – "יש לך כוס סוכר?"- פשוטה, קרובה, כל מה שתכנון אורבני רוצה להגיע אליו, מתחיל להימחק.
ואתם, הקיבוצניקים, מאמינים לאגדה האורבנית ומפנים עורף ליצירה התכנונית הגאונית הזו שנקראת קיבוץ. מוכנים לזרוק את כל הטוב הזה. ולמען מה? למען הפיכת כל קיבוץ לשכונת יבנה – מזרח"
בדרך כלל מייחסים את זה לשלב בהתפתחות הקיבוץ
"מה שמפספסים פה זה את הקנאה הגדולה של תושבי ההרחבות בתושבי הקיבוץ. אני שומעת אותה בכל פעם שאני מתחילה לתכנן בית בהרחבה, ושומעת מהרבה משפחות, עירוניות ובני קיבוץ שמוותרים על בית רק בשביל לא לגור בהרחבה. "מה יוצא לי מגינה פרטית אם אני צריך להסיע את הילדה לגן? מה יוצא לי מבית פרטי וחניה אם לכל מקום אני זקוק לרכב?"
דבורה בחצר ביתה, בתמרת. כבר אז תוכנן היישוב כך שיפגע כמה שפחות בצמחיית החורש הענפה
אחרי שסיימה ב 1974 לימודי אדריכלות ובנין ערים בטכניון בחיפה, עסקה דבורה בשיקום והשתתפות במיני מיזמים מעניינים כגון שיקום הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים (1975), עבודה בתוכנית מתאר חדשה לירושלים אחרי 1967, תכנון ישובים בצפון השומרון שתוכננו כישובים שומרי חורש (1983), ואף היתה אדריכלית העיר עפולה, שם עסקה בתכנון מחודש ובניסיון להפוך אותה לעיר גנים עם הרבה שבילים להולכי רגל. ניסיון שצלח בחלקו.
על שני פרויקטים היא מתגאה במיוחד והם עבורה מעין "פרוייקטי דגל". האחד – ייזום, תכנון והקמת היישוב הקהילתי הראשון מסוגו בארץ – תמרת – ב1977, שכבר אז תוכנן כך שיפגע כמה שפחות בצמחיית החורש הענפה והטבעית שחוגגת על פסגת הגבעה הירוקה המשקיפה על עמק יזרעאל, והיום נחשב לאחד היישובים הירוקים המבוקשים בצפון. והשני, ב 1992, הקמת בית הספר לחינוך מבוגרים בתחום האקולוגיה המשלימה, בו נלמדת הגישה שהיא כל כך מזדהה איתה – הנגשת הטבע לאדם והאדם לטבע .
הקשר שלה עם הקיבוצים החל ב 1977, אז עסקה בתכנון שכונות חדשות שמתאימות ללינה משפחתית.
"כבר אז הייתי מאוהבת בגינון ובארכיטקטורה הייחודית הזו" היא אומרת. "בחלומות הגרועים שלי לא עלה בדעתי שבקיבוצים יגדלו מעין איברים תותבים עירוניים שכאלה".
אוקי, אז מה את מציעה לעשות?
"יש להבין שקיבוצים לא ייבנו פה מחדש, לכן יש להתייחס לא רק למבנים מסוימים כראויים לשימור אלא לכל הקונטקסט של תוכנית המתאר הקיבוצית הישנה כראויה לשימור.
ברגע שכל האתר הקיבוצי ייחשב כאתר לשימור, "נשיכות" המנהל ייהפכו למרוסנות הרבה יותר.
היום כשהרכב והדלק כל- כך יקרים, המגנטיות של הקיבוץ הוותיק היא בסביבה הפיזית השופעת מרחבים בלתי מחולקים ע״י כבישים וחניות".
ומה תאמרי לתושב שיתעקש על חניה ליד הבית?
"מרחק מחניה מאפשר תמורה שלא תסולא בפז, זהו משהו ששווה לשלם בשבילו. בקיבוץ המקורי ילדים יוצאים, משחקים בחוץ, נפגשים עם חברים – וההורים לא צריכים אפילו להשגיח עליהם. לילדים בהרחבות זה מסוכן לצאת מהבית, יש שם כביש! אם הבעיה היא חוסר נוחות – אני מאמינה שמי שגר בקיבוץ יכול להבין את מה שהוא מרוויח תמורת אי הנוחות הקלה הזו. את הותיקים יש לשכן במקומות הקרובים יותר לחניה, ואז גם קל להם יותר, וגם הקלנועיות מסתובבות קצת פחות בשבילי הקיבוץ. אם הבעיה היא הפחד שזה יוריד את עלות הנכס – לא רק שזה אינו מוריד את עלות הנכס, יש סיכוי שהוא אמור לעלות את ערך הנכס. בימין משה אין חניה ליד הבית וזו השכונה היקרה ביותר בירושלים.
העיר העתיקה? יפו העתיקה? למי יש שם חניה ליד הבית?
המקומות היותר מבוקשים, גם בעיר, הם אלה שיש להם נכסים ציבוריים בתמורה למרחק מחניה."
מבט מהקיבוץ אל ההרחבה. "הקסם של מגורים שקטים, קהילתיים, מתחיל להימחק"
את יכולה לשרטט תכנית מתאר אחת לכל הקיבוצים?
"ברור שצריך לשחזר בכל קיבוץ לגופו את הבסיס התכנוני, שלרוב היה משובח. ואז להביא את כל המערכות שנוספו לידי רה-תכנון שישחזר, יכבד ויוקיר את חוקי הבסיס של התכנון – מינימום כבישים, רוב הכבישים ברמה של דרכי שירות, מרחק רגלי סביר בין כל הפונקציות הציבוריות למגורים ,שטחים פתוחים המשרתים את הקהילה וצרכיה הקהילתיים. והכלת כל החוקים האלו על ההרחבות העתידיות. להפוך אותן לחלק אינטגרלי מהמערך הקיים".
ומה עם ההרחבות הקיימות?
"יש לנסות להציל את ההרחבות הנוכחיות ע״י תוספת משמעותית של דרכים רגליות, הצללה ציבורית ע״י עצים , קירוב ההרחבה לקיבוץ בדרכי רגל ותוספת פארק ירוק לכל הרחבה. וכשאני אומרת פארק ירוק אני לא מתכוונת למגרש משחקים בצבעים אקסטרימיים שנראה למרחקים. חלק מקסם הקיבוץ היה תמיד צניעות.
בתכנון ישוב נכון יש לב, יש גוף, יש זרימת דם, יש דופק. וכל זה אמור להיות מורגש ביומיום. כשנעלם חדר האוכל, כולם חשבו שהקיבוץ נעלם והוא יהפוך ליישוב קהילתי. מכאן תוכננו ההרחבות ללא שום קשר זורם אל הקיבוץ המקורי ובעצם נוצרו לכל קיבוץ רגליים וידיים תותבות. אברים מלאכותיים. וכמובן שהדבר משפיע גם על היחסים בין הקיבוץ להרחבה.
זוהי טעות שיש לעצור, זוהי טעות שמחייבת שינוי. שינוי הוא לאו דווקא השקעה כספית מטורפת. הוא קודם כל הבנה, הגדרת הטעות, התבוננות על אפשרות תיקון הפשוטה ביותר שיש, ואז- תיקון."
"תסתכלי סביבנו עכשיו" היא אומרת לי, בעודנו יושבות על ספסל העץ המגולף בדשא המרכזי, מוצלות על ידי אלון עצום, צופות על הורים וילדים משחקים ומדברים בגן השעשועים, על ותיקים עם עגלות החוזרים מהמרכולית. "תראי איזו סביבה פיזית מקסימה, מגוננת בטוב טעם ופשוטה להפליא. פשוט להתמוגג. גינון, פיסול, בריכות מים, צל אינסופי. השראה.
גם איפה שבוצעה הפרצלציה עדיין מתקיים הגינון הישן, הפרטי-ציבורי, עדיין מתקיים החן של קהילת בתים סביב מרחב משותף."
אז בואי תאמרי משהו לסיכום
"אני באה אליכם בבקשה, תחינה, תפילה – עצרו! זה חשוב מכדי שזה ייעלם.
תכנית מתאר ערוכה ליצור את החיים שאנו מכוונים אליהם. זהו מסמך שאמור לאפשר התפתחות אורגנית של המרחב. עוד לא מאוחר לחשוף את האוצר ולראות איך משקמים אותו ביעילות ובעדינות."
.
דבורה ורדית בר-אילן
אדריכלות ירוקה
vardebra@gmail.com
החלונות מותקנים בתוך נישות עם ספסלי עץ רחבים, כך שסביב כל הסלון יש ספסלי מרבץ, על פי התפיסה המזרחית ל"דיוואן",חדר האירוח בבית, המוקף תמיד בספסלי-מזרוני ישיבה.
כל הפינות בבית מעוגלות, הקירות כולם מטוייחים בטיח בוץ שמעורר תחושת רחם, תושת ליטוף של אמא אדמה.
מבט אל מרחב המגורים- מטבח, פינת אוכל מרכזית, סלון, פינת עבודה, פינת משחקים
פינה בסלון, החלונות פונים אל התבור,ריצפת אבן וחלונות בנישות עם מדף עץ בבסיסן
המגדל ,האלמנט הזכרי, בין שני חלקי המניפה, האלמנט הנקבי
הסלון-ה"דיוואן" וקורות העץ בתיקרה
ציור אקריליק על קנווס-70/50, מהווה מסתור למסך הטלוויזיה.(אגמון החולה, דבורה)
מעקה המדרגות, עבודת יד של הנגר הגאון- רועי בכר
נישת הספרים מבוץ כהה יותר
תיקרת המגדל משובצת באלמטים של זכוכית, משפריצים טיפות אור צבעוני על כל מרכז הבית
התבור- מבט ממרפסת הגג, מבט יש גם לרמת-סירין ולהרי נצרת
פתח איוורור בריצפה לאוויר החם והקר שבא מתחת לריצפת חדרי השינה
עיטור פסיפס מעשה ידי יערה
מעקה המדרגות, עבודת יד של הנגר הגאון- רועי בכר
המגדל המרכזי- המדרגות סביב המגדל ואלמט בריכת המים בתחתית.
דבורה ורדית בר-אילן
אדריכלית ירוקה
מורה למודעות ב"שלום אמא אדמה"
צור קשר vardebra@gmail.com
אדריכלית משנת 1974, יזמה ותיכננה את הישוב הקהילתי הראשון מסוגו- תמרת,בין השנים 1977-1981.
התכנון בא ממקום של חזון על ישוב ירוק ( מינימום פגיעה באדמה ובתכסית הצומח שלה),המקרב אנשים לחיות בטבע מבלי לכבוש אותו. שבילים אל הבתים העוברים בתוך החורש, רוחב כבישים מינימלי,
מרכז יישוב שהוא פארק ירוק מטבעו ועוד אלמנטים כמו שימוש באבני המקום לבניית חלק מהבית, בית סובב חצר ועוד ועוד.
כיום מתכננת בעיקר בניה ירוקה ,במקביל לעבודתה בפיתוח תרבות חיים של "שלום אמא אדמה" דרך ביה"ס וקהילה ,שעוסקים בנושא ומעבירים סדרות של קורסים בטבע.
שם ביה"ס: "שלום אמא אדמה- אקדמיה ללימודי חופש."
]]>
יערה וברק הם בוני-מפלרטטי בוץ, כבר כמה שנים. אוהבים לעבוד איתו, יערה מעבירה סדנאות בניה בבוץ. שמח. האדמה קוראת לה כל הזמן. ולכן בית בוץ נראה לה הפתרון הנכון בבואה לבחור את החומר ממנו יהיה עשוי בית הבוץ שלהם.
ההכרות שלי את יערה וברק היא ארוכה מאוד, הם תלמידים וחברים בקהילת "שלום אמא אדמה", קהילה שאני עומדת בראשה כמורה ומדריכה למודעות. לכן ידעתי שתהליך תכנוני איתם יהיה תהליך של "לידת-בית", תהליך של תכנון ובניה במודעות.
את עבודתי האדריכלית אני יוצרת בשיתוף עם אלי וויסברג, אדריכל ותיק-יומין ויועץ בכיר לבניה ירוקה.
הם רצו בוץ ואנחנו רצינו אקולוגיה על כל גווניה, אקולוגיה הוליסטית. בית שממוזג באופן פסיבי, בית שמנוקז למערכת אפורה ובעיקר-בית שיוצר חיים אחרים, חיים של חיבור.
אחרי הקשבה לכל בקשותיהם, חלומותיהם, רצונותיהם, יצרתי סקיצה מאוד מהירה שלמעשה דומה מאוד לבית הסופי. עובי הקירות שמכתיב הבוץ- הקש-קל, איפשר לפנטז על חלונות שקועים, מדפי ישיבה, נישות בבוץ, אבל התוכנית שיצאה היתה תוכנית של חיבור. חיבור בין זכר לנקבה, בין שמים ומים ואדמה, חיבור טנטרי.
זה לא הגיע מהראש, זה הגיע לגמרי מהבטן וממכלול הבקשות של הזוג, אחרי כמה ימים של שהייה על שולחן העבודה.
מרכז הבית- החלל העגול שהוא הכניסה והיציאה, מכיל בריכת מים מרוצפת פסיפס מעשה ידי יערה, כפה שפתוחה לשמים עם עדשות של אור ומדרגות שעולות אל אגף המגורים ומרפסת –גג שכל העולם נשקף ממנה –רמת-סירין, בקעת הירדן,הרי נצרת וכל רוחות השמיים.
.המגדל נישא לשמים ומזרים למעלה את כל האוויר החם שמצטבר בבית. בדפנות של קירות הבית, צמוד לרצפה, יש פתחי אוורור לצנורות שמזרימים אוויר קריר בקיץ, אוויר חמים בחורף. החלונות ערוכים לקליטת חום בחורף ומוגנים בהצללה בקיץ.
באגף המגורים- חלל פתוח, מטבח פתוח ומחבק וכל פינה יכולה להפוך כל רגע למשהו אחר שדרוש עכשיו- פינת משחקים, עבודה,סלון, או פינת אוכל גדולה להכיל את אורחי השבת.
חלונות אל התבור וחלונות להר דבורה, אח לחורף,ובריזה של קיץ.
המגדל הוא מרחב החיבור של הגברי- המגדל, והנשי- הפרח שהמגדל נטוע בתוכו.
החוויה בבית, למי שעוד לא היה בבית בוץ- היא אחרת מכל בית- זה מחבק, אוהב, מלטף ורוצה ליטוף. בית חי. חוויה של שהייה בתוך הרחם.
מבצעי הבוץ- הם "קבוצת בוץ" מנווה-איתן. המעקה למדרגות, שהוא הגשמת כל משאלותי באשר למעקה עץ- בוצע ע"י רועי בכר בעבודת- יד למופת .
הבית אוהב ומעורר אהבה והשראה. השתתפו בבניה שלו הרבה חברים מקהילת "שלום אמא אדמה" ומקיבוץ בית-קשת ותודה לכל השותפים בבניה.
רובו עבודת-יד- עבודת הבוץ, עבודת הפסיפס,הקישוטים בקירות וקיר האבן בבסיס הבית.
כשהסתיימו עבודות הבניה, נפתח הבית למגורים בתהלוכה מרגשת של חברי בית-קשת- תופים ,מחולות ומצילתיים, וכל זאת ביום המימונה, כאשר בבית מחכות המופלטות שהכינו אמא וסבתא של יערה, תיסלם עדיכום.
וכולם בירכו ושימחו ושמחו עם בני הבית, בוניו ומבקריו.היה נפלא ונעים ומרגש עד מאוד.
"שלום אמא אדמה" –האמירה העיקרית היא שהשלם מכיל את הכל, שהשלום עם אמא מאפשר את החיבור המלא בין הזכרי לנקבי.בין אדמה לשמיים. ואכן בית ירושלמי הוא בית של לב שמכיל הכל, שקוסם לחדור לתוכו ולהשפך ממנו לגן שעוד לא הושלם.
עם הכנסם של יערה וברק לבית, נולד בנם השלישי-רותם, בלידת -בית. נראה כי הברכה שורה על המקום. אתם מוזמנים לקבל ממנו השראה.
אני מודה על ההזדמנות לתכנן ולבנות בית-בוץ. זה מרגיש לגמרי נכון.
פינת האוכל- הלב של אגף המגורים(הסלון)
קורות התיקרה מותקנות כמניפה מעל אגף המגורים
תיקרת המגדל משובצת באלמטים של זכוכית, משפריצים טיפות אור צבעוני על כל מרכז הבית
המגדל המרכזי- המדרגות סביב המגדל ואלמט בריכת המים בתחתית
דבורה ורדית בר-אילן
אדריכלית ירוקה
מורה למודעות ב"שלום אמא אדמה"
צור קשר vardebra@gmail.com
אדריכלית משנת 1974, יזמה ותיכננה את הישוב הקהילתי הראשון מסוגו- תמרת,בין השנים 1977-1981.
התכנון בא ממקום של חזון על ישוב ירוק ( מינימום פגיעה באדמה ובתכסית הצומח שלה),המקרב אנשים לחיות בטבע מבלי לכבוש אותו. שבילים אל הבתים העוברים בתוך החורש, רוחב כבישים מינימלי,
מרכז יישוב שהוא פארק ירוק מטבעו ועוד אלמנטים כמו שימוש באבני המקום לבניית חלק מהבית, בית סובב חצר ועוד ועוד.
כיום מתכננת בעיקר בניה ירוקה ,במקביל לעבודתה בפיתוח תרבות חיים של "שלום אמא אדמה" דרך ביה"ס וקהילה ,שעוסקים בנושא ומעבירים סדרות של קורסים בטבע.
שם ביה"ס: "שלום אמא אדמה- אקדמיה ללימודי חופש."
]]>
ירוק, מהיר , זול ויפה – כן הולכים ביחד
בספטמבר 2011 התחלתי לחפש מגרש לבנייה ברמת הגולן, ובסיומם של תהליכי קבלה, קליטה ואישורי בנייה ידידותיים ומהירים באופן יוצא מן הכלל (מסתבר שאפשר), הבנייה החלה בפברואר 2012 והסתיימה לאחר ארבעה חודשים וחצי , בתחילת יולי 2012.
מלכתחילה היה ברור לי שהבית שאבנה יהיה "ירוק", ייבנה בבניה מהירה בטכנולוגיה מתקדמת, ויעמוד במגבלות תקציב קשות במיוחד.
בית המגורים בנוי משלד פלדה מכופפת של חברת מייטק (טיקו בניה מתקדמת בע"מ), ומחופה הפאנלים מבודדים עם 8 ס"מ צמר שלעים (של חברת סטיל רולינג קורפוריישן בע"מ). בניה העומדת בדרישות התקן הישראלי החדש לבידוד תרמי, ואף מעבר להן.
הבית ששטחו הכולל 122מ"ר, נראה מרווח יותר, בזכות שתי החצרות הפנימיות:
חצר כניסה דרומית, המחכה בסבלנות לויסטריה הסינית, מטפס נשיר עם פריחה אביבית מרשימה, שתגדל, תצל עליה בקיץ, ותאפשר חום שמש בחורף לעת שלכת.
חצר צפונית, המשמשת למנוחה וארוח, לאור טבעי, לקפה בשמש בקור חורפית, מגנה על יושביה מפני רוחות השרקייה הנבזית, ובאמצעותה הגינה והחוץ חודרים לבית, והבית פתוח לגינה ולאגפיו משני צידיה
הגג, המחופה בפאנל-גג מבודד, "מרחף" מעל המבנה כולו, הבנוי בצורת האות H: שני אגפים אורכיים ובתווך, בין שתי החצרות, המטבח וחדר הרחצה
חדר עבודה מואר
שני חלונות גבוהים (המופעלים חשמלית) בחזית המזרחית והמערבית יוצרים יניקת אוויר חם בקייץ, ומאלצים סירקולצית אוויר קריר מהפטיו הצפוני.
הקיר המזרחי, לאורכו של חלל המגורים, משמש להצגתם של ציורים שנרכשו והתקבלו מאמנים במהלך השנים.
השטיחים האוטנטיים המונחים על רצפת הבטון האפורה, אוסף האומנות וגופי התאורה ממתכת וזכוכית, יוצרים איזור מגורים עשיר, צבעוני וייחודי.
הבנייה הירוקה באה לידי ביטוי גם באופנים נוספים: שיפועי גג נמוכים המאפשרים הנחת פאנלים לחשמל סולרי על כל שטחו של הגג, תהליך בניה מהיר ונקי, מיעוט פסולת בניה, עלויות שינוע נמוכות, חומר בניה ממוחזר (פלדה), ואיסוף מי גשם מתוכנן להשקיית הגינה בעונות המעבר. ניתן להרחיב את הבית על ידי סגירת החצרות הפנימיים עם קירוי המשכי לקיים. סגירת חורף של החצר הדרומית תאגור חום, שייאסף בשעות היום ויפלט לעת ערב ויחמם את הבית ואת לב יושביו וכל זאת בעלות נמוכה.
האגף המערבי כולל את חדר השינה, ממ"ד מבטון, המשמש כחדר ארונות והלבשה, ומחסן גינה הנפתח לחצר הקדמית.
רזיה גלבוע – אדריכלית
054-6686131
raziarch@zahav.net.il
תוצרת העץ הינה חברה המתמחה בתכנון ובנייה בעץ. לחברה ניסיון רב בתחום מבני עץ לצרכים שונים, פרגולות, דקים, גדרות ורצפות פרקט.
תכנון לפי דרישות הלקוח תוך שילוב הניסיון והידע המקצועי. תשומת לב רבה לחיסכון באנרגיה, צמצום מרבי בעלויות אחזקת המבנה לאורך שנים ועמידות גבוהה בתנאי מזג אוויר קשים ומשתנים.
שימוש בחומרים איכותיים בלבד והקפדה על גימורים מושלמים.
בנוסף תחזוקה וחידוש דקים ורצפות פרקט- קבעו איתנו פגישת ייעוץ ללא עלות וקבלו הנחיות לטיפול ברצפת העץ שלכם.
אשמח לעמוד לשרותכם בכל שאלה, אבי
052-7025939
מוזמנים לבקר ולראות מגוון של עבודות באתר שלנו
תוצרת העץ גם בפייסבוק
חנות יד שנייה מדליקה
גם חדשים גם עתיקים וגם יד שנייה
כדאי לבוא לבקר
ברמת ישי
שישי שבת בתיאום מראש
052-8665396
כדאי לבוא לבקר
ברמת ישי
שישי שבת בתיאום מראש
052-8665396
"חוות היצרנים" בכפר קיש חוגגת את פתיחת גלריית האמנים החדשה "ריקשה" בחלל מרכז המבקרים. בגלריה יוצגו תערוכות מתחלפות של אמני הגליל, פרטי אספנות, פסיפס, תכשיטים, רקמה, אריגה, חפצים לבית ומלאכות יד מסורתיות. בחנות החדשה נמכרים פריטי סחר הוגן לקידום נשים במגזר הערבי לצד פריטים של חברות מוכרות כגון :רייס וגרין גייט.
שעות פעילות:
שישי 09:30-17:00 שבת 09:30-17:00
בימים שני ורביעי בין השעות 14:00-18:00
פרטים נוספים
0528909673