על מנת להבין את המונח 'דיכוי סימפטומים' יש להתייחס תחילה למונח 'הוליזם'.
הוליזם, הוליסטיות – מה זה בכלל? זוהי מילה מאוד שגורה בימינו ונעשה בא שימוש רב כמעט בכל תחום כיום, מהמעשי והפרקטי ביותר עד האמורפי והאזוטרי ביותר. כאשר מונח נהיה כה שגור בשפתינו לעיתים אנו כבר שוכחים את משמעותו. הפירוש דווקא מאוד פשוט, הוליזם מן המילה WHOLE- שלם. זהו מונח האומר שיש לראות מערכות טבעיות (פיזיות, ביולוגיות, כימיות, סוציאליות, אקונומיות, מנטאליות וכו') ומאפייניהם כיחידות שלמות ולא כאסופה של חלקים, ושפעולתם לא יכולה להיות מובנת לחלוטין רק על סמך החלקים המרכיבים אותה – ובפשטות: שולחן הוא לא רק פלטה וארבע רגליים, האוויר שאנו נושמים הוא לא רק חנקן וחמצן, יהודי הוא לא רק מי שנולד לאם יהודיה, ואדם הוא לא רק אוסף של איברים.
קיימים כיום הרבה תחומים שמאמצים גישה הוליסטית בתפישתם ובעבודתם, כל אחד מסיבות שונות; שליטה, רווח, שרות טוב, אמונה וכו'. רואה חשבון שנותן מענה לכל צרכי הלקוח שלו וחוסך ממנו טיולים למשרדים ממשלתיים למיני טפסים וחתימות נותן מענה הוליסטי ללקוח. אדריכלית שמתכננת בית תוך כדי התייחסות לטבע מסביבו – מהיכן תכנס השמש ובאיזה שעה, כיוון הרוחות באזור וכיוצא בזה, מאמצת גישה הוליסטית. חברה שנותנת מענה לצרכים רבים של עובדיה- חדר אוכל, חדר כושר, ימי עיון וחופשות משפחתיות מאמצת גישה הוליסטית. קופת חולים שנותנת את כל המגוון הטיפולי – קונבנציונאלי ואלטרנטיבי ללקוחותיה מאמצת גישה הוליסטית. טוב הבנתם את הרעיון, אין זה אומר שזה תמיד לרווחת מקבל השרות, אולם תמיד זה לרווחת המקיים את הגישה. למה? כי השלם גדול מסך כל חלקיו! כאשר הוא פועל בהרמוניה יש לכל חלק תפקיד אחר שמשרת את המערכת היחידה. זו מערכת שמדברת באותה שפה, אותה שנת יצור, אותו קוד, אותם חלקי חילוף. אין בלבול בתפקידים, אין שפות שונות, דברים לא נאבדים במעבר בין מחלקות. ישנה מערכת אחת המכילה בתוכה את כל מה שהיא צריכה על מנת לבצע את תפקידה, והיא לא מבזבזת אנרגיה על שימוש בחלקים מחוץ למערכת – היא פועלת בהרמוניה. היא הוליסטית.
נשתמש במכונית כדוגמא. מכונית היא מערכת יחידה המורכבת מפרטים שונים. איכותה נמדדת ע"י תפקודה כמערכת שלמה וכאשר היא מיוצרת כל חלקיה מותאמים אחד לשני מתוך התייחסות לתפקוד המכונית כיחידה אחת. אם מערכת הקירור לא מתאימה למנוע הרכב יתחמם, אם הגלגלים לא מתאימים לצירים הרכב לא ייסע טוב, וחלקי החילוף הטובים ביותר הם אלה מאותה חברה ואותה שנת יצור, כאלה שיש להם את אותו "קוד" של המערכת – של הרכב.
הבה נתבונן על עצמינו, בני האדם. אנו מערכת הוליסטית יחידה המורכבת ממרכיבים ומערכות שונות שכל תפקידם לשרת אותנו על מנת שנתפקד בצורה האופטימאלית ביותר. המערכות שלנו מתפקדות בסנכרון אחת עם השנייה, כל אחת יודעת מה תפקידה ואיך לעשות אותו. ישנם מערכות תקשורת והובלה שונות בין המערכות, הן מדברות אותה שפה וצורכות את אותם מרכיבים. כאשר כל המערכות מתפקדות כפי שהן אמורות אנו בני האדם (המערכת השלמה) מתנהלים בצורה אופטימאלית וחופשיים ממגבלות הנוצרות כאשר אותה מערכת לא מתפקדת כראוי.
מגבלות? כאשר משהו מתחיל לא לעבוד כראוי הדבר יקבל ביטוי בדרך כזאת או אחרת. נגיד הרכב מתחיל לאבד שמן, אז יהיה ביטוי לאותה בעיה- הוא יקרטע, הוא ישחק. אנו לא מוצאים את המקור ומחליטים למלא בינתיים שמן אחר אבל בטעות אנו ממלאים שמן לא מתאים, דבר המשפר את הביצועים בטווח המיידי אבל מתחיל לסתום ולהרוס מערכות אחרות ברכב שהוא לא מתאים להן.
חזרה אלינו בני האדם. כאשר ישנה מגבלה המפריעה לנו, זהו סימן שמערכת לא מתפקדת כראוי כי משהו השתבש. נגיד צרבת כי המזון שאנו אוכלים לא מתאים לקיבתנו. הצרבת היא הביטוי, המזון אשר מכיל חומרים שונים מאלה שמתאימים למערכת צריך להתחלף. במידה ואנו "מטפלים" בצרבת ע"י סותר חומצה אנו יוצרים הטבה רגעית במחיר של פגיעה גדולה יותר במערכת- סותר החומצה פוגע בחומציות של הקיבה והופך אותה ליותר 'בסיסית', דבר הפוגע ביכולת העיכול של הקיבה ובספיגת החומרים המזינים שהגוף צריך (אבות המזון, מינראלים וויטמינים). זוהי רק דוגמא פשוטה על מנת להבהיר שתפקיד המגבלה, היא לאותת על בעיה, זהו הסימפטום – הסימן לבעיה ולא הבעיה עצמה.
כך עלינו להתייחס לכל דבר המפריע לתפקודינו, עלינו להבין מה לא כשורה. עלינו לחפש את שורש הבעיה ולתת לו מענה. אם זה לא יהיה בשפה של המערכת, או אם זה לא יתקן את אותו חלק שנפגע, לא יהיה ריפוי אמיתי. כך שאם בעקבות פעולותינו אותו סימפטום שתפקידו להצביע על כך שמשהו לא כשורה יעלם מבלי לטפל בסיבה שעליה הוא הצביע, אזי דיכאנו את הסימפטום ולא טיפלנו בליקוי של המערכת. לא נתנו מענה לבעיה של המערכת.
לכן דיכוי של סימפטומים יוצר התדרדרות של המערכת השלמה- הרכב ייסע עוד כמה ק"מ, בהמשך מערכות אחרות יהרסו, ובסופו הרכב יפסיק לעבוד. בהקבלה: הצריבה תפסיק, בהמשך עיכול הקיבה יפגע, ויטמינם ומינראלים לא יגיעו למערכות אחרות והן יפגעו גם כן- דבר המשפיעה ישירות על המערכת כולה, על האדם אשר תפקודו יפגע.
עד עכשיו התייחסתי בעיקר לביטויים הפיזיים של מערכת האדם. אולם תפישה הולסטית של האדם כמערכת אחת מחייבת אותנו להבין שכל מה שמרכיב את עולמינו כבני אדם, הוא חלק מאותה מערכת אחת. מכאן שהרגשות, המחשבות, עולם הנפש והרוח הם חלק מאותה מערכת וקיימים יחסי גומלין בין אותם מרכיבים, כולל המערכות הפיזיות, הביולוגיות והכימיות של האדם.
כלומר שיחסי הגומלין בין מערכות שונות שאנו בחיים המודרניים נוהגים להפריד ביניהם יכולים להשפיע אחד על השנייה, וכאשר אנו פונים למצוא את מקור הבעיה שאנו סובלים ממנה ורוצים לטפל בה עלינו לחקור אחר השיבוש הראשוני שנוצר.
אדגים בעזרת מקרה שהגיע אלי להתייעצות; בחורה מפתחת פריחה עם פצעים מוגלתיים על פניה, היא פונה לרופא שלה שנותן לה משחה אשר עוזרת מאוד לריפוי עור הפנים אולם מצב רוחה מתדרדר במהירות והיא מתחילה לסבול מדיכאון. זהו דיכוי סימפטום, הפריחה שימשה כסימן, ברגע שהסימן הוסר (דוכא) המערכת הייתה צריכה לבטא את הבעיה בצורה חדשה. במקרה זה כאשר דרך ביטוי העור נחסמה המערכת נאלצה לבטא זאת במקום אחר- ברובד הרגשי. כאשר הסברתי לה זאת והיא הפסיקה עם המשחה, הפצעים חזרו והדיכאון הפסיק. כעת יש להבין מדוע הופיעו הפצעים ולתת מענה לסיבה עצמה.

נמרוד רוזברג RCHom.
קליניקה בקרית טבעון ובחיפה.
לאתר
שלח אימייל
nimiros@gmail.com
052-4398111

מה שאנו אוהבים לכנות בשם מחלה אקוטית (מחלה המתפרצת לפתע, המלווה בסימפטומים בולטים, ובדרך-כלל חולפת מהר) היא הרבה פעמים הזדמנות מופלאה בא אנו יכולים להתגבר על קשיים "כרונים" המלווים אותנו זמן רב בחיינו. זו הזדמנות לעשות את השינויים הגדולים של חיינו, להעיר פינות חשוכות ולהגיע לתובנות משנות חיים. אם רק ניתן לאותה "מחלה אקוטית" את ההזדמנות…
אז מה זה לתת לה את ההזדמנות? זה להבין מה נמצא מתחת, מהי אותה רגישות שגרמה למחלה לפרוץ, מה עשיתי או לא עשיתי שדרש מהגוף שלי להגיד- עצור !!
זה תלוי מצב וסיטואציה- אולי לא הייתה לי בכלל ברירה, החיים דרשו שאנהג ככה. או אולי זו נקודה רגישה שלי שכל פעם שנוגעים בה אני נחלש.
מה שיפה באומנות רפואה שעובדת על פי חוקי הטבע, זה שהיא יכולה לתת מענה גם לזה וגם לזה, כאשר ההבראה היא תוצאה של מענה לבעיה או לרגישות שלנו, ולא רק דיכוי הסימפטומים.

על מנת להבהיר כיצד באים לידי ביטוי הדברים בחיי היום-יום, להלן שתי דוגמאות מהקליניקה:
דינה מספרת: "אני כמעט לא מדברת, צרודה, כמעט נעלם לי הקול. זה התחיל עם אלרגיה וגירוד, אחרי זה קצת נזלת, ועכשיו נאבד לי הקול". לאחר שיחה יותר ארוכה התמונה מתבהרת, מסתבר שבן משפחה קרוב נפטר בפתאומיות, וזה היה לה מאוד קשה. מהר מאוד היא חזרה לתפקוד מלא, לעבודה ולדאגת הילדים. כתוצאה מזה לא היה לה באמת זמן להתאבל, ולאר מכן נהייתה חולה עד שנעלם הקול- "אז אמרתי לעצמי עכשיו את לא מדברת אלה מתכנסת פנימה".
אז מה קרה כאן? ההליך הטבעי של האבל נעצר כי היה צריך "להמשיך הלאה", והגוף כתוצאה ניסה לאזן זאת ע"י "הפרעה" למהלך החיים התקין ולגרום לדינה להתכנס חזרה פנימה, ולעבד עד הסוף את חווית האובדן הפתאומי של אדם קרוב ויקר.
מתוך הבנה זו יכולתי לתת טיפול שיעזור להתמודד עם הכל יחדיו: עם האובדן הפיתאומי, עם הצורך לחזור לתפקוד מלא על אף אותו אובדן, לאלרגיה, ולאובדן הקול אשר ביטא את אותו קונפליקט שנוצר.
לאחר לקיחת מנה חד פעמית של תרופה הומאופתית הצרידות החלה להעלם במהירות. בלילה היא חלמה על אמה שנפטרה מספר שנים קודם לכן, ויום לאחר מכן הופיעו לה תחושות פיזיות אשר ליוו אותה בהליך הפרידה מאמה. בנוסף, היא אפשרה לעצמה לא לנהוג כבדרך כלל ולדרוש זמן לעצמה בסיטואציות משפחתיות. כך שהתמודדות נכונה עם אותה מחלה אקוטית אפשרה לה לא רק לעבד בצורה יותר מוצלחת את האובדן הטרי, אלה היא גם מהווה הזדמנות להתמודדות מחודשת ומוצלחת יותר עם דברים ישנים יותר מן העבר.

לעתים אותה מחלה אקוטית מהווה הזדמנות להתחקות אחר רגישות ספציפית, אשר מפריעה ופוגעת באיכות חייו של האדם בהרבה צורות ומצבים, והתפרצות המחלה היא תוצר של שפעול אותה רגישות.
כאשר נראה את הקשר בין הרגישות התמידית להתפרצות המחלה האקוטית, ניתן יהיה לפתור את שניהם. כך היה במקרה של מיקי אשר הגיע אלי חולה בשפעת עונתית. לאחר שיחה מסתבר שנהיה חולה בעקבות התמודדות עם קונפליקט בעבודה שבו הוא הרגיש תחת ביקורת ושערכו נמוך, כאשר הוא היה צריך להוביל מהלך כבעל תפקיד ניהולי. בשיחה התבהר שזוהי תחושה שיכולה לחזור על עצמה ושהוא רגיש מאוד לסיטואציות כאלה. לאחר שהחלים במהירות לאחר נטילת התרופה ההומאופתית אפשר היה גם לראות איך הוא מתנהל בקלות רבה יותר בסיטואציות דומות, לא נופל למשכב לאחר עימותים דומים, ולא רגיש לביקורת כשם שהיה בעבר. הרגישות עברה הודות לכך שמיקי איפשר לאותה מחלה לשמש עבורו כתמרור המכוון אל אותו קונפליקט לא פתור. דבר שאיפשר להתאים תרופה אחת שנתנה מענה גם למחלה וגם לרגישתו המנטאלית.

לסיכום, זה לא רק עניין של תרופה טבעית או לא טבעית. אם ניתן מקום לשאול מדוע אנו חולים דווקא כאן ועכשיו נמצא תשובות אשר רווח גדול נמצא באמתחתם.

על ההשלכות של טיפול אשר לא מתייחס לתמונה הגדולה אשר בה התפרצה המחלה, תוכלו לקרוא במאמר הבא – דיכוי סימפטומים.

נמרוד רוזברג RCHom.
קליניקה בקרית טבעון ובחיפה.
שלח מייל
nimiros@gmail.com
052-4398111