מבט לשבת ויקהל חומש שמות לה'-לח'

בס"ד
מבט לשבת ויקהל חומש שמות לה'-לח'
מעובד עפ"י שיחות הרבי מליובאוויטש
ראי אורגינאל
ניתנה פריבלגיה מיוחדת לנשים, להשתמש בפריט המצוי מן הסתם בכל בית, ושנמצא גם לבטח
בארנקן — המָרְאָה! עצם ההסתכלות בה גורמת לאשה לעשות שינוי כלשהו בעצמה. להסתרק,
להתאפר, לתקן משהו בדמותה …

אצלנו באופן תדיר "דקה" לפני היציאה,כאשר התריסים כבר מוגפים, ואני כבר בדלת , הן חייבות להתעכב לעוד חלקיק שניה מול הראי, לתקן משהו, להתבונן בהעמקה – ורק אז לצאת.
אז מה עוצר אותן כל יום מול הרְאִי? מה כבר השתנה בין 7:00 בבוקר ל- 12:00 בצהריים? בין היום לאתמול ?
אנחנו (הבנים) אדישים בדרך כלל לפריט הזה. לא רק משום הפסיקות החלוקות בהלכה בנוגע לעמידת גבר מול ראי. מי שם לב עד כדי כך למראֶה ?! חבל על הזמן !
סיפר לי חבר שהמראָה שלו היא אשתו המסורה – ממש מראָה מדברת :"תראה איך אתה נראה"?
"תסדר את הצווארון", "תכפתר את החולצה ", "יש פירור בזקן".. אכן, רְאִי – אורגינאל !
מכירים את הסיפור על זוג שחזר מאירוע יוקרתי בפנים נפולות ?
היא: איך? איך זה שאחרי שמצאתי שמלה כל כך מקורית וייחודית, היו עוד שתיים באותה שמלה בדיוק בּול..?
הוא: אל תשאלי איך הרגשתי כל כך נבוך, שרק אני היחידי באולָם – בחליפה שונָה מכּולָם..!
זאת עובדה! הבורא נטע בכל אשה חוש אסתטי, מבט תכליתי ובינה – יתרון נשי מובהק לייפּות את העולם. במדרש נאמר : "שלושה דברים מרחיבים דעתו של אדם: "אשה נאה. דירה נאה וכלים נאים". הבית מבוסס על האשה. היא העיקר. עקרת הבית – יִקְרַת הבית !

השבת וגם בשבת שעברה, ניתן מקום מכובד בתורה למָרְאָה. לא לאחת, ל – "מראות צובאות". אין כאן שגיאת כתיב.לא צובעות בשלל בצבעים, אלא צבאות מלשון צבא. קהל גדול ורב. המראות הינן תרומתן המיוחדת של נשי
ישראל למשכן. מה למראות במשכן? אפילו משה רבנו בראותו את המראות, היסֵס אם לקבלן. הוא לא התלהב מהן, בלשון המעטה. אֲבָל הבורא, מצא דווקא בהן עניין מיוחד וציווה להכניסן למשכן ולעשות מהן כיור לרחיצת ידיהם ורגליהם של הכוהנים באומרו: "חביבות הן עלי המראות יותר מהכל".

המראות הצובאות הללו, מסמלות את תושייתן, בינתן ונחישותן של נשות ישראל. רש"י מבאר, שבזמן
השעבוד במצרים,היו גזירות קשות על ישראל בחשש "פן ירבה ופן יפרוץ".נגזר על הגברים לעזוב את
בתיהם, והנשים נותרו לבדן.לכל אשה היתה פיסת נחושת, ששימשה אותה כמראָה. נטלו הנשים את המראות – ויצאו לשדה להביא אוכל לבעליהן התשושים מעבודת הפרך. העמידו את המראות מולם – לשמחָם, הסתכלו יחד בבבואתם ועוררו את רוח בעליהן, למרות קושי השיעבוד, לבחור בחיים ולהקים צאצאים! כך נולדו עוד אלפֵי ילדי ישראל. לא בתיכנון ילודה, אלא בתיגבור ילודה! בזכות עוצמתה של האשה היהודיה ותושייתה – בזכות אותן נשים צדקניות שהיו באותו הדור שהתמודדו בגבורה נשית והצליחו לקיים המשכיות הדורות. בזכותן נגאלו ישראל ממצרים,ויצאו צבאות.. צבאות..

המראָה תפקידה לשקף מראֶה כלשהו באופן חיצוני. אבל במבט עמוק יותר היא מהווה גם ראי לנפש
- מחברת בין הגוף לרוח. כך נולד יופי חדש נאצל ורוחני המשתקף בַּפָּנים ומגלה את הפְּנים-הפנימיות, ומשלב טוּב ויופי פיזי ורוחני – הרמוניה אמיתית ומושלמת.
ללמדנו, כי משימוש בדבר פשוט או אפילו קל ערך,כשנעשית בו פעולה חיובית נעלֵית – עולים!
זה תלוי בכל אחד ואחת איך לתעֵל את השימוש במה שהבורא נתן לנו בטובו. בכל דבר ועניין כמו במָראָה, אפשר לבחור לעשות בו פעולה למטרה חיובית ונעָלָה, והתוצאה – השלכות חיוביות לכל תחומי החיים.
יהי רצון שנזכה לראות בקרוב ממש – מלך ביופיו, משיח בן דוד, ונעלֶה — ונתעלֶה..

הדלקת נרות :5:00 שבת שלום ומבורך
צאת שבת : 6:06 דוד טל

סגור לתגובות.