מבט לשבת קדושים חומש ויקרא יט'-כ'

בס"ד
מבט לשבת קדושים חומש ויקרא יט'-כ'
מעובד עפ"י שיחות הרבי מליובאוויטש

האהבה הזאת מנצחת
51 מצוות נאמרות בפרשת "קדושים", רובן קשורות בעניינים שבין אדם לחברו: לא לגנוב, לא לשקר, לא לשים מכשול בפני עיוור,להזהר מיחסי תועבה אסורים,לא לחרוט קעקועים על הגוף, ועוד.. וגולת הכותרת לקיים את הצו "ואהבת לרעך כמוך".
נשאלת השאלה: איך עושים זאת? איך אפשר לאהוב את הזולת כמו שאני אוהב את עצמי אדם יכול להיות בעל-בית על מעשיו, אך איך הוא יכול לשלוט על רגשותיו ? לכאורה, זאת נראית משימה בלתי אפשרית !
כיצד, אם כן, אפשר לצוות על כל יהודי לאהוב כל יהודי, לאהוב כפשוטו, בכל מצב ובכל דרגה?
מהו סוד האהבה הזאת ?
כל דבר הכתוב בתורה מדוייק בתכלית הדיוק. כל המצוות ניתנו באופן שניתן ליישמן בפועל. כך גם הוראה הנראית כבלתי אפשרית לביצוע – אפשרית !
כדי לקיים את המצווה הזו, צריך לסובב "סוויץ" בראש, ולהבין שכל יהודי, בכל דרגה ובכל מצב, הוא ראשית לכל "כמוך" ! נברא כמוך בצלם אלוקים.יש בנשמתו כמו בנשמתך ניצוץ מהבורא , חלק אלוקי ממש , כמעט "כפיל" של נשמתך.
כיוון שכך, כל ישראל אחים ממש מצד שורש נשמתם,אף שיש שוני בין הגופים,וכל אחד שונה מזולתו, אך נשמות כולם מאוחדות במקורן האלוקי שהוא כ"אב לכולנה". עובדה זו בלבד מעוררת לדרוש את קרבתו ואת טובתו של הזולת תוך הכרה בערכו, גם אם זה עולה ביגיעה פנימית מסויימת.. עושים נחת לבורא שהעניק לנו את הזכות להיות:"קדושים" !
את הסיפור דלהלן שמענו מחברינו בתמרת רון ומלי לוי אוהבי השירה והמוסיקה. יתנגן סיפורם ככתבם וכלשונם.

בשנת 1988 קיבלנו יום אחד שיחת טלפון מדרום-אפריקה. על הקו היה נציג הפדרציה היהודית אשר הזמין אותנו להופיע בדרום אפריקה לכבוד חגיגות יום העצמאות הארבעים למדינת ישראל. תגובתנו הראשונה הייתה שזו מתיחה רדיופונית וכדי לא להישמע אוויליים באזני כל עם ישראל טרקנו את השפופרת. חמש דקות מאוחר יותר צלצל הטלפון בשנית: "גברת לוי, האם בכל יום את מקבלת טלפון מחו"ל המזמין אותך להופיע?" התנצלתי ואחרי כמה בירורים התברר כי מנהלת מרכז ההנצחה בטבעון דאז ,גב' אילנה כהן המליצה עלינו. שנים רבות הופענו רון ואני בטקסי יום הזיכרון בישוב ללא כל תמורה ובחפץ לב. התארגנו לנסיעה, הכנו תוכנית ציונית ויצאנו לדרך. הטיסה הייתה ארוכה וכללה 5 טיסות פנים. בכל אחת מן הערים הגדולות בדרום אפריקה חגגה הקהילה היהודית את יום העצמאות שלנו. אחת ההופעות הייתה בפורט אליזבט. נחתנו בשעות הערב בשדה תעופה קטן והנה אני מגלה כי עלה לי חום גבוה והגרון שלי מודלק וכואב. חסרי אונים ישבנו על המזוודות וחשבנו איך נוכל למצוא עזרה רפואית. להזכירכם, בשנת 1988 עדיין לא היו פלאפונים או מחשבים. היינו בודדים ואבודים בקצה העולם. הטרמינל היה כמעט ריק מאדם ולא חששנו לשוחח בעברית. לפתע ניגש אלינו זוג נחמד ושאל אם אנחנו מדברים עברית. ענינו בחיוב. "האם אתם זקוקים לעזרה?" סיפרנו להם מי אנחנו, מנין באנו ומה הבעיה ושאלנו אם יוכלו לעזור לנו לאתר רופא. לתדהמתנו אמרה האישה: "אנחנו יהודים. בואו אתנו". נכנסנו למכוניתם של בני הזוג עם המזוודות. למרות שהשעה הייתה כבר קרוב לחצות, הם לקחו אותנו היישר לביתו של רופא. "זהו אחי" אמרה האישה. האח-הרופא, שהתעורר משנתו כדי לטפל בי ,סרב לקחת תשלום על הבדיקה ואף צייד אותי באנטיביוטיקה. "אתם האמנים מישראל? איזה יופי! כבר קנינו כרטיסים להופעה שלכם" אמרו הרופא ואשתו "נתראה בעוד יומיים". זוג המלאכים שלנו לא הסכים לשלוח אותנו במונית לבית המלון. הם הסיעו אותנו עד לפתחו. נפרדנו מהם בחיבוקים ובדמעות. יומיים אחר כך עליתי על הבמה בבית הקהילה היהודית בפורט אליזבט. בשורה הראשונה ישבו שני זוגות המלאכים שלנו. לא יכולתי להתחיל לשיר לפני שהודיתי והקדשתי להם את המופע.
יידע כל יהודי: בכל מקום בעולם שיש בו לפחות עוד יהודי אחד, לעולם לא ירגיש בודד.
שבת שלום ומבורך
וקיץ בריא ושמח
דוד טל

סגור לתגובות.