מבט לשבת עקב חומש דברים

בס"ד

מבט לשבת עקב חומש דברים
מעובד על פי שיחות הרבי מלויבאוויטש

לא זורקים את הברז
מוכר לכם הטפטוף המעצבן הזה מהברז במקלחת, פלופ..פלופ… משגע פילים ! בעיקר בלילה כאשר כל טיפה נשמעת כמו שאגת אריה. הוא מתיש את מוחנו בטפטופיו. אשתי (שרגישה במיוחד לקולות ) הציעה שנחליף ברז – וזהו ! ובכלל, היא ממשיכה בטקטיקת שיכנוע המוכרת לי "ראיתי אצל השכנה ברז משהו-משהו.." אבל אני התעקשתי לבדוק שוב לפני השלב הסופי של "לפח – וחסל"! הרי רק קנינו את הברז לפני כשלושה חודשים. ברז איכותי מחברה יוקרתית. (למה לא שמרנו את הקבלות עם כתב האחריות , למה..?!). השתדלתי להסביר לה שעל פי השיטה שהיא מציעה נצטרך להחליף הרבה פריטים בבית – אם לא את כולו.
את שעון האורלוגין "העתיק" (שנת ייצור 2010, תוצרת סין) שבסלון, שממהר תמיד ומתעתע בלוח הזמנים המקובל. לזרוק וזהו ? אז מה יקשט לנו את הסלון באופן מרשים יותר?
והסדק הארוך שמזדחל לו על הקיר במטבח, והספיק לקלף גם את הטיח – אז נהרוס את הקיר ונחליף את המטבח?

על פתרונות טובים ואמיתיים יותר מספרת לנו פרשתנו. כידוע, התורה מלשון הוראה.יש בה הדרכה אבסולוטית שלאורה אפשר ללכת בבטחה – תורת חיים ליום יום בהיבט המעשי ובהיבט הרוחני.

פרשת עקב, היא אחת משבע פרשות של נחמה, המלוות אותנו עד ראש השנה ומתארות את הגאולה העתידה.
הדרך לגאולה, אומר הרבי, עוברת תהליך של רצון לניתוח הגורמים שהביאו לגלות. ידיעת הגורם שהביא לירידה – תעורר מודעות חדשה לתיקון המצב, כשמתקנים – נגאלים !
ההכרה בשורש העניין שהביא לחורבן הבית ולגלות עם ישראל מארצו , יש בה כדי לעורר חשיבה לפעול איך לתקן את המצב ולצאת ממנו, ולהגיע "אל ארץ טובה ורחבה".

ביציאת מצרים, לפני הכניסה לארץ המובטחת עברו בני ישראל סדנת "אימון אישי" וגיבוש לאומי בדרך ארוכה שנמשכה ארבעים שנה במדבר הגדול.
המדבר הזה, מסביר הרבי, נמשל לגָלוּת. "המדבר הגדול והנורא, נחש שרף ועקרב וצימאון אין מים".
התאור הזה, עד כמה שאינו מרנין – יש בו כדי לעורר מוטיבציה לשינוי, לשנות כיוון ולצאת לדרך יפה ובטוחה יותר.
התיאור הראשון של המדבר מציין שהוא גדול … זאת הסיבה הראשונה שהביאה לגלות.
כאשר יהודי מעניק חשיבות וכבוד לעולם הגדול, ואותו עצמו, את יהדותו ואת מורשתו לקטן, שכאילו לעולם יש בעלות עליו – זוהי תחילת הגלות ! ומכאן נמשכת הירידה באופן תלול, לא רק מדבר גדול, אלא גם נורא. לפתע מתיירא היהודי שחש קטן: "מה יגידו הגויים"?
מכאן מגיע למצב בו דמו חם כדם הנחש, כולו התלהבות מקסמי העולם – ובמקביל נשרפת בו כ"שרף" ההתלהבות מענייני קדושה. כך, שלב אחרי שלב, הוא מגיע למצב "עקרב", שארסו כידוע קר, קרירות ואדישות מענייני קדושה. ובכל זאת הצמאון קיים בו. הוא צמא,אבל לא יודע בדיוק לְמָה…

מאיפה כל זה מתחיל ? מהשורש. מההיגד הראשון שהוא מקור הבעיה. מנתינת חשיבות למִדבָּר
- לעולם הגדול..
את הברז לא צריכים לזרוק. תיקָנו אותו כשהבאנו אינסטלטור. הוא מצא בקלי קלות את הבעיה. גומיה רופפת. גם קיר סדוק אפשר לתקן ולא הורסים בגינו את הבית כולו.
כשנרגיש גדולים וראויים ונשכיל לבטל את ההתפעלות מגודל העולם על כל אשר הוא מייצג – ונחוש גאווה יהודית המלווה בתעצומות נפש והכרה בצִדקת הדרך, תוך דבקות במורשתנו הנצחית כך נגיע בקרוב ממש "אל ארץ טובה ורחבה", "ארץ נחלי מים", "ארץ זבת חלב ודבש".

הדלקת נרות :6:55 שבת שלום ומבורך
צאת שבת : 8:03 דוד טל

סגור לתגובות.