פרשת חיי שרה חומש בראשית כג' – כה'

בס"ד
מבט לשבת פרשת חיי שרה חומש בראשית כג' – כה'
מעובד על פי שיחות הרבי מליובאוויטש

קניה מוצלחת
בעסקי הנדל"ן לא כל כך בטוח שמישהו היה שם את עיניו ואת כספו כדי לרכוש את המקום הזה. איזשהו שדה מוזנח במקום מרוחק מישוב, עם מערה משונה וישנה ובה כוכים-כוכים. מקום – לא משהו… עיסקה שעל פניה לא מבטיחה גדולות.

אבל אברהם אבינו, למרות שהיה רחוק ת"ק פרסה מעסקי נדל"ן, וגם לא נראה שהיה שייך לתמ"א תוכנית מִתאַר ארצית, לשיפוץ בניינים או בקיא בהנדסת בניה ובארכיטקטורה, בחר דווקא בשדה העזוב הזה ובעיקר משום המערה שנמצאת בו, כדי לקבור את האשה הנכבדת ביותר בעולם, את אשתו האהובה, האמא הראשונה של העם היהודי – את שרה אמנו.
לאחר משא ומתן ארוך ומייגע מתעקש אברהם לקנות את השדה והמערה במחיר מלא של ארבע מאות שקל טבין ותקילין – ודוחה בדיפלומטיות מנומסת אך גם תקיפה את המחווה של עפרון החִתִי בעל השדה, המפציר בו לקבל את השטח הזה במתנה. אברהם מסרב. הוא לא מקבל שום צ'קים במעטפות או מתנות מתחת לשולחן. הוא דוחה את ההזדמנות המפתה הזאת. "שונא מתנות יחיה" ! מנוי וגמור אצלו לבצע את העיסקה ביושר ועל פי חוק, וללא כל מימון חיצוני – כך תהיה לו זכות בלעדית על הנכס. על קניין חוקי כזה – שום אדם לא יוכל לערער !

שלושה מקומות נִקנו בארץ בכסף מלא הרבה לפני יהושע חנקין גואל אדמות ישראל, ואין אומות העולם יכולות לערער עליהם : מערת המכפלה – נקנתה על ידי אברהם אבינו מעפרון החִתִי.
נחלת השדה בשכם – קנה יעקב אבינו, מבניו של חמור אבי שכם. לשם הועלו ממצרים עצמותיו של יוסף, ובחלקת השדה הזה, נכרה קברו, קבר יוסף .
את הגורן וחלקת השדה בירושלים – קנה בכסף מלא דוד מלך ישראל מארוונה המלך היבוסי, למרות שיכול היה לקחתם מכוח הכיבוש. במקום הזה בנה בנו, שלמה המלך, את בית המקדש.
ה – כ – ל רשום בטאבו – בספר התנ"ך !
הקניינים האלה הם מוחלטים וחוקיים על פי כל אמות מידה – גם הכלל עולמיות.

הרבי מביא מֶסֶר מופלא מהמפגש העיסקי שהיה בין אברהם אבינו ובין עפרון החִתִי. כל מה שכתוב בתורה יש בו הוראה לחיים, ובהקשר זה מגיש לנו הכתוב לֶקח מאיר עיניים. על פי ספר הזוהר "הסיטרא אחרא" שפירושו הצד האחר, ההיפך מקדושא מנסֵה באופן תדיר להעמידנו בנסיון ולשכנע אותנו באופנים שונים ובתרגילים משונים שכדאי ואפשר להשיג דברים בחינם, מבלי לטרוח עליהם כלל. מנסה לשכנע שכדאי לתפוס ת'חיים בקלות, לקחת כל מה שרק מזדמן, בלי להתאמץ או לטרוח בכלל בגוף או ברוח. המוטו של "הסיטרא אחרא" : "אכול ושתה" – למה לחשוב על המחר – למה להשקיע ולשקוע ?! לחיות את הרגע – זה הקובע !
אבל לא כך הוא המצב כאשר הדברים באים מצד הקדושה, כאן על כל דבר,כידוע, נדרש דווקא להשקיע! צריכים לשלם ולהשקיע כוחות מוגברים הדורשים מאמץ ויגע של הרוח והגוף – בכסף מלא!
זה ישתלם, גם אם לא עכשיו, אז למחר, לעתיד – לדורות הבאים …
הכסף ששילמו כדת וכדין אברהם אבינו, יעקב אבינו ודוד המלך, אינו רק בגדר ערך ממוני, אלא מהווה גם סמל ומשמעות רוחנית. כסף מלשון כיסופים – להגיע לעיקר, לחברון – מלשון חיבור ו ולהטות שכם כאיש אחד תוך אחדות, כדי לזכות להגיע לתכלית, לירושלים, עיר דוד ולהנות מזיו השכינה עם משיח צדקנו בבית מקדשנו.
על כך ראוי להתאמץ ולהשקיע כל אחד ככל יכולתו . עוד מאמץ קטן – ומשיח או-טו-טו כבר כאן !

הדלקת נרות : 4:09 שבת שלום ומבורך
צאת שבת : 5:18 דוד טל

סגור לתגובות.