מבט לשבת פרשת בֹּא חומש שמות

בס"ד
מבט לשבת פרשת בֹּא חומש שמות
מעובד עפ"י שיחות הרבי מליובאוויטש

מי מפחד מכלבים
כמעט מידי שבוע הם תופסים כותרות בפורום הקהילתי בישובנו, ודיווחים מסמרי שיער מספרים על עלילותיהם. הם נושכים, טורפים, משאירים "פצצות סירחון" על המדרכות, מפחידים ילדים ונשים בהריון, משוטטים, הופכים פחי אשפה, נובחים, בעיקר בלילות, ומפריעים את מנוחת השכנים… וזה עוד לא הכל… המשטרה או-טו-טו כמעט מעורבת, הנהלת הישוב מתערבת, מחלקת התברואה נכנסת לפעולה, אבל העובדות זועקות בשטח :
"פה קבור הכלב"! ובפועל – "הכלבים נובחים – והשיירה עוברת…"!

דוד המלך, בספר תהילים, מפיל תחינה לבורא שישמור עליו: "הצילה מחרב נפשי, מיד כלב יחידתי". ישעיהו הנביא מדמה את מנהיגי העם המושחתים לכלבים: "כלבים עזי נפש, לא ידעו שבעה" שם, נו' י'-יא'. ויש עוד כהנה וכהנה ביטויים לא כל כך אוהדים על כלבים.
אבל האמת חייבת להאמר – מגיע גם קצת לפרגן להם. בכל הנ"ל, בדרך כלל לא בהם האשמה – אלא בבעליהם. כלבים רבים משמשים בשֵרות האדם. בהנחיית עיוורים, באיתור נפגעים, בחיפוש אחר סמים, בהצלת חיים, בנאמנות שאין דומה לה. כלב כשמו, תכונתו כמו לב נאמן לאדוניו.

בפרשתנו, מעלה הכתוב על נס את התנהגותם המופתית של הכלבים, אשר בשעת יציאתם של בני ישראל ממצריים בחצות הלילה, הכלבים, שלא כטבעם, "מילאו את פיהם מים", התאפקו ולא נבחו בפראות, ולא יללו, ולא הרעישו עולמות והפחידו, ובכך איפשרו לבני ישראל לצאת בשאננות וללא חרדה – כבני חורין.
ידוע שחושיו של הכלב מתחדדים במיוחד בשעות הלילה. כל רחש קטן וכל איוושה חלושה מקפיצה אותו והוא נידרך ונובח במלוא עוצמתו בקולי קולות, כדי להרתיע את כל מי שנדמה לו שיפלוש לטריטוריה הפרטית שלו. וראה זה פלא, למרות ההמולה הגדולה של המוני ישראל בצאתם ממצרים,.וצעקות השֶבֶר של המצרים על מותם של בכוריהם במכת הבכורות, ככתוב: " והיתה צעקה גדולה בכל ארץ מצרים אשר כמוהו לא נהיתה וכמוהו לא תוסיף", הכלבים אכן נבחו והשתוללו בטירוף ובדציבל צורם אוזניים בחצרות המצרים, אבל, כלפי בני ישראל, הפוך על הפוך, הם התגברו על טבעם ולא נבחו בפראות, אלא התנהגו כפודלים שקטים, ומכסימום קישקשו מעט בזנבם – נשמעו להוראת הבורא !

הפלא, אומר הרבי, שלא ניטל מהכלבים כח הנביחה. אלא, כלפי בני ישראל הם היו "בשליטה עצמית", ונבחו אולי כחיות מחמד, ממושמעים לצו האלוקי, בעוד שאצל המצרים הם נבחו בפראות מחרישת אוזניים. על כך זכו להכנס לספר התורה, להכלל בפרשה הניסית הגדולה ביותר בתולדות האנושות, פרשת עשר המכות, ולקבל בה מקום של כבוד, בתוספת גמול הוקרה לדורות ככתוב: "ובשר בשדה טרפה לא תאכלו, לכלב תשליכון אותו". שמות כב', ל.
הן יכול היהודי להחזיר את בשר הטרפה לשוק, כדי למוכרו לגוי, ולהרוויח בעבורו כסף רב. אך אם נקרָה בשדה כלב כלשהו, עליו לנהוג כלפיו במחוה של הכרת טובה, ולתת לו מבשר הטריפה, על שום שאבות אבותיו הכלבים, נשמעו להוראת הבורא, ואיפשרו לבני ישראל לצאת ממצריים באווירה שקטה ובגאון.
כל זה מלמד שהבורא אף פעם אינו מקפח שכר של שום בריה. ואפילו כלב שממלא את רצון השם – ראוי לתגמול.
על אחת כמה וכמה, כאשר כל יהודי שעושה מעשה טוב, זוכה לשפע טובה וברכה מידו הפתוחה והרחבה של הבורא.
יהי רצון שנזכה כולנו עוד החודש הזה , חודש שבט, שנשמע בשורות טובות על בוא משיח צדקנו, ונזכה בגאולה האמיתית והשלימה. אמן ! כן יהי רצון !

הדלקת נרות : 4:33 שבת שלום ומבורך
צאת שבת : 5:44 דוד טל

סגור לתגובות.