מבט לשבת פרשת בשלח חומש שמות

בס"ד
מבט לשבת פרשת בשלח חומש שמות
מעובד עפ"י שיחות הרבי מליובאוויטש
מה עושים ? – עושים !
עם כיפות על הראש, עטופים בטליתות, מיהרנו לצאת בריצה לעבר בתינו. האמהות, הנשים והילדים, שעטו אחרינו. מעט בגדים וכלי רחצה, ומדים תחובים בשקית. הטלית עַלָי, ומחזור התפילה בידי, עליתי, כמו חברים רבים מהשכונה,על האוטובוסים שהמתינו. אולי נספיק להתפלל תפילת "נעילה". "פתח לנו שער…כי פנה יום" – יום הכיפורים, ה'תשל"ד.
חשתי מוזר ונבוך נוכח התנועה בכבישים, אך הייתי גם נחוש. אין ברירה זה צו השעה. לא עת תפילה עתה – צריך לעשות! האוטובוסים דהרו לבסיסים. אנחנו בצום. כל אחד והרהוריו – הטלית עדיין עלי, כך גם אצל עוד אחרים. קדושה ריחפה מעלינו – "כַּפֵּר לנו…".

הוצבתי, לא יודע למה ולא שואל שאלות ,באל עריש. כבר לילה. מסביב רועמים תותחים. פצצות, יריות. אנחנו במוצבים בצום עדיין. מי חושב עכשיו על אוכל? אבל יש כאלה שחושבים… לפתע, משום מקום, הם הגיעו עם שקיות אוכל ולחמניות, בקבוקי מיץ ושוקולדים – החב"דניקים !! אור באפילה. כך, אחר חצות – ביס ראשון ומחייה, וברקע עולָה תקיעתם בשופר …

בפרשתנו, פונה הבורא למשה רבינו, שהתפלל אליו, ואומר לו בנזיפה כביכול "מָה תצעק אלי", לא עת היא להאריך עכשיו בתפילה, כאשר עמי נתונים בצרה. יש שעה לקצר – ויש שעה להאריך. כעת הזמן לפעול ! " דַבֵּר אל העם ויסעו "! יצאנו מזמן ממצרים… ואני עכשיו באל עריש, מהצד השני, קצין בצבא ההגנה לישראל, לוחם לחירות ישראל !

ברגע של אמת – כולנו מתנהגים על פי האמת הפנימית החקוקה בנו. יוצאים מהאישי, ופועלים מתוך מחוייבות פנימית למען כלל ישראל. זו אינה קלישאה הירואית, זאת עובדה בשטח, "כל ישראל ערבין זה לזה ". עכשיו, אלה שנשארו בבית שיתפללו – אנחנו כאן במחוייבות שונָה, זקוקים לתפילותיהם…

סיפור יפה מיוחס לאדמו"ר הזקן, מייסד חסידות חב"ד, ולבנוֹ, אדמו"ר האמצעי,דובער, שהיה ידוע בכושר ריכוז ובעומק רוחני מופלא, עד כדי כך שבזמן שהתפלל היה "מתנתק", כביכול, מהעולם ומרקיע שחקים, ולא חש מהנעשה סביבו.
פעם אירע, שתינוקו שהיה בחדר הסמוך, פרץ בבכי, והוא, שהתפלל באותה עת, היה שרוי "בעולמות גבוהים" ולא שמע את בכי הילד. הסבא, אדמו"ר הזקן, שהתפלל בקומה העליונה של הבית, שמע את בכיו של נכדו, אץ אליו, הרימו מעריסתו, ולא זז ממקומו עד שהתינוק נרגע, בעוד בנו, אבי הילד, המשיך להתפלל בדבקות ולא חש במתרחש מולו.
כעבור ימים, בשעת כושר וברגע מתאים, הוכיח אדמו"ר הזקן את בנו הצדיק, ואמר לו שאין זה נכון להרבות בתפילה ולהתנתק מהעולם, עד שלא שומעים קול של תינוק בוכה. למרות חשיבותה הגדולה של התפילה, יש מצב שנכון לקצר בה, כאשר יש הכרח לעזור לזולת.
לא ראוי שהאוזן לא תהיה כרויה לשמוע בכי כואב של מישהו, בתואנה של עיסוקים גבוהים ונעלים..
לא זו בלבד שמותר להפסיק בתפילה הקדושה, אלא יש גם הוראה: "מה תצעק אלי"? יש מצב שעדיף לוותר על הידור במצווה, כדי לעזור לשני, וכל אשר תמצא ידך לעשות – עשה !

שליחי חב"ד בארץ ובעולם, נאלצים פעמים רבות לוותר על תפילה מענגת ומרוממת, כשעליהם לקלוף מאות תפוחי אדמה, לצלות בשר, לאפות בתנאים לא תנאים חלות לשבת ולחג, כדי לארח את מאות הצעירים היהודים הבאים אליהם במטרה "להרגיש בבית", ומעט "אידישקייט" חסידי…
שליחי חב"ד פועלים בהוראת הרבי, להיות כתובת לכל הילדים הצעירים והמבוגרים. הם מעניקים בעין יָפָה, מזמנם, ממרצם ומכיסם, בלי שום תירוצים, בלי הצטדקויות ובלי בּובֶּע מַייעשֵׂעס, ומקיימים בפועל, "איש את רעהו יעזורו" באהבת ישראל גדולה.
אם למשה רבינו נאמרה הוראה זאת – כל שכן לכל אחד מאתנו, שהצלת יהודי חשובה מעל הכל !
נעשה ונצליח ונקרב את בוא המשיח!

הדלקת נרות:4:40 צאת שבת: 5:50 שבת שלום ומבורך
דוד טל

סגור לתגובות.