מבט לשבת בחוקותי חומש ויקרא

בס"ד
מבט לשבת בחוקותי חומש ויקרא
מעובד עפ"י שיחות הרבי מליובאוויטש

ערֵבות, התערבות ומעורבות
התנועה צפופה וכמעט לא זורמת, בכביש העולה מת"א צפונה. מוט ההילוכים נמצא תדיר במהלך ראשון, ובקושי עובר לשני. אחרי צומת הרצליה, הכביש נפתח, בדרך כלל, ואני תופס מהירות, במגבלות החוק ,כמובן, בתאוצה הביתה. הבטחתי לאשתי שאשתדל להגיע מוקדם. לפתע, באופן בלתי צפוי, אני מוצא את עצמי תקוע אחרי שרוך ארוך של מכוניות התקועות גם הן לפני…
כמעט על סף יאוש, אני מנסה לנחש ולהעריך כמה זמן נכונה לי "האתנחתא" הכפויה והמעצבנת הזאת, ודווקא ביום שהבטחתי לאשה. אולי "תיקונים בכביש" ? מע"צ תמיד מוצאים להם זמן.. אולי אירעה, חלילה, תאונה? ואולי יש "חפץ חשוד" ? הכל יתכן ! הדקות נדמות כנצח. נהגים צופרים נואשות – ואין שומע. אחרים, מעשיים יותר, יוצאים מרכבם, מביטים למרחקים בתקווה לאתר את מקור החסימה. יש המתקשרים למשטרה, למד"א, למשרד התחבורה – העיקר לצאת מהפלונטר הזה. כאשר סוף –סוף מתחילים לזוז, נגלית לעינינו התעלומה. נהג הסתחרר עם מכוניתו ועשה סיבוב של 180 מעלות – ובגללו כולנו נתקענו ! למרות שניתן כבר "לטוס", על פי החוק, כמובן , כל הנהגים, ואני בתוכם, האטנו, ויצרנו עוד פקק כדי לראות מקרוב את המכונית ששינתה כליל כיוון…

בפרשתנו, בתוך דברי תוכחה קשים מאד, מופיע המשפט "וכשלו איש באחיו". ניתן לפרש בפשטות, שאיש אחד, אָץ ונָס, פגע באדם אחר שנקלע בדרכו – ונפלו יחד. דומה ל"משיכת חֶבֶל" כשאחד נופל, כ – ו – ל – ם בערימה אחריו ! אמרו חז"ל: כשאחד חוטא – הדור לוקה !

נו, איך כל זה מתקשר אלי?! הנהג הפרוע שעולל מה שעולל – למה עלי נגזר להיתקע ? אומרים חז"ל: "כל ישראל ערבין זה לזה", בכל מקום, בכל מצב ובכל תנאי.
אדמו"ר הזקן, מייסד חסידות חב"ד ובעל התניא, נתן משמעות מיוחדת לערבות הזאת. יהודי חייב להיות ערֵב, במובן עָרֵב לַחֵך – מתוק כלפי הזולת. כמו כן, עליו להיות מעורב ומעורה בין הבריות. וכן הוא נדרש להיות ערֵב ולשאת באחריות על חברו שזקוק לסיוע, גשמי או רוחני. חובתו להעלותו על הפסים הנכונים, בלי להתעלם או לנתק את עצמו, כאילו אין זה מעניינו.

כך כנראה, במקרה הספציפי שאירע לי בכביש, כאשר האוחז בהגה, נהג כפי שנהג, והקטל בדרכים הפך להיות, לדאבון, כמעט עניין שבשיגרה. נראה שגם אני עבדכם, עם כל הצניעות, ראוי שאפעיל את שלוש המשמעויות הללו היוצאות מהשׁרֶש ע.ר.ב – ולהחליט לעשות משהו ! כך גם כל אחד בתחומו וביכולותיו נדרש להיות מעורב, מתערב וערֵב – למי שנזקק.

אומר הרבי, שדברי התוכחה הנאמרים בפרשה, מתייחסים גם לאיש הכושל שבגינו נופלים רבים. טמונה בדברי התוכחה הקשים, מגמה טובה, בחינת הזדמנות להקדים תרופה למכה, באופן שכל אחד ישתדל ככל יכולתו להועיל לחברו, תוך נכונות ממשית ותודעת שותפות אמיתית, של ערבות הדדית. כי זה ב"גֵנים" שלנו מאז אברהם אבינו, לאורך כל הדורות אנחנו מעורבים, ערֵבים ומתערבים, וחשים זה את זה – כל יהודי באשר הוא !

כך כל מעידה הופכת לעמידה אותן אותיות זקופה ואיתנה. זו הזכות שהעניק לנו הבורא, כאשר בחר בנו להיות לו עם סגולה, כדי להכין את העולם כולו לגאולה האמיתית והשלימה !

הדלקת נרות: 7:00 צאת שבת: 8:14 שבת שלום וחודש טוב ומבורך
דוד טל

סגור לתגובות.