בס"ד
מבט לשבת מטות מסעי חומש במדבר
מעובד על פי שיחות הרבי מליובאוויטש
חלוץ – לא רק בכדורגל
קורה, בשלב מסויים בחיים, בדרך כלל כשהמשפחה, ברוך השם, מתרחבת, מקדישים פתאום זמן למחשבה, מתלבטים ומתחבטים. לשפץ את הדירה הקיימת, או להעדיף לקחת משכנתא ולהעתיק למקום חדש, והשאלה המתבקשת – לאן? לכפר, ל "בית חלומות העומד בראש גבעה, שבו הגפן מטפסת ישר מן הבוסתן" כפי שכתבה נעמי שמר, או לדירה מרווחת, בבניין רב-קומות בעיר הגדולה?
במקורותינו נאמרו דברים המצדדים בשתי האפשרויות, גם בעיר וגם בכפר. "מושב העיר טוב", אבל גם ההיפך מזה, "ישיבת כרכים קשה". וגם, "כל שיש בה עשרה בטלנים – זוהי עיר גדולה, פחות מזה – הרי זה כפר". מי רוצה לשבת עם בטלנים? "בטלנים", זה לא מה שחושבים. הם היו אנשי מעלה, שביטלו עצמם מכל תחומי הגשמיות והארציות, והקדישו חייהם ללימוד התורה ולענייני הציבור.
רב הונא אמר ש "כל עיר שאין בה ירק אין תלמיד חכם רשאי לדור בה".פירש רש"י. ירקות בריאים למאכל, ומעלתם שהם ניקנים בזול, דבר שמאפשר לתלמיד-חכם לעסוק גם בלימוד, במקום להתייגע מבוקר עד ערב לפרנסתו.
לרבים מאתנו מצטייר הכפר כמקום אידיאלי לגור בו. בטבע. ירוק. רחוק מהמולת העיר והצפיפות. ביצים ישר מהלול, וחלב מהפרה. ירקות מהגינה ופירות מהמטע. פסטולריה שקטה ורוגעת וציפורים מצייצות ו… נדנדה ! ולעומת הפנטזיה הזאת, יש גם לעיר יתרונות רבים. הכל בה קרוב ונגיש. נוח וקל. תחבורה. מרחבי הזדמנויות רבים למקורות פרנסה. מוסדות לימוד מגוונים. שירותים ציבוריים בכל ענפי-הקשת. מרכזי קניות רבים, ועוד…
בפרשתנו, בני השבטים גד וראובן, ערב כניסתם לארץ, לא התלבטו בסוגיות הללו. הם בחרו מלכתחילה להיות חלוצים! היה להם חזון, והיו להם אידיאלים. הם ביקשו לבנות האחזות חדשה, מאתגרת וערכית, מעבר לגבול. הם לא חיפשו איך להסתדר, "להתברגן" ולהצליח, כמו כולם, בשיגרה הנוחה. הם העדיפו "לשחות נגד הזרם", ולקבוע עובדות חדשות בשטח.
כך פנו וביקשו להישאר בעמק המזרחי של הירדן. משה רבנו לא התיר להם לפרוש מהכלל. הוא חשש שמא כוונתם הטובה תתפרש ההיפך מכך אצל יתר השבטים, ותטיל בלבול בעם, ראובן, הבכור, מתוקף מעמדו, עלול להשפיע במהלך החריג הזה על יתר העם, שעלול אף הוא לא לרצות להכנס לארץ.
הצהרתם הנמרצת של בני גד וראובן, "נחנו נעבור חלוצים"! ראשונים נהיה לכל משימה לאומית !
הכרזה זאת שיכנעה את משה רבנו להעתר לבקשתם.
מה "הריץ" אותם, את בני גד וראובן, מדוע בחרו בצעד חסר-תקדים, להשאר כקבוצה נפרדת מחוץ לגבול, בעבר -הירדן?
מבואר בפנימיות התורה, ועפ"י החסידות, שבני גד וראובן, בחרו בצד השני של הירדן, משני טעמים. הם השתוקקו לחיות חיים רוחניים, ללא הקצב הקדחתני וההמולה הסואנת של הכרך הגדול. הריצה אחרי הכסף, התחרות הפיננסית ודאגות הפרנסה התמידיות המשעבדות את רוב הזמן, הם ביקשו לחיות חיים פשוטים, נטולי-דאגה, לרעות את הצאן באחו, עם מקל וחליל ועם ספר לימוד בתרמיל. הם התאוו, בד בבד עם עבודתם הרוגעת, ללמוד ולהתחבר עם בורא עולם – ולקדש את העולם! הם רצו להטעין את עצמם ברוחניות, כדי להיות ערוץ רוחני תומך לכלל העם, והמקום זימן להם את זה.
סיבה נוספת שהניעה אותם היה – חזון גאולתי! הם היו חלוצים למימוש הייעוד של הרחבת הנחלה העתידית של עם ישראל, להיות "ארץ של עשר עממין", בזמן הגאולה האמיתית והשלימה.
בני גד וראובן, היו ממניחי-היסודות לחלוציות שבדורנו, של ראשית ההתיישבות החלוצית, של אנשי "חומה ומגדל", ולאורך כל ההתיישבות היהודית בארץ. תכלית עבודתם ומגמתם, לזרז את הגאולה, תוך שילוב מנצח של לימוד תורה ומעשים בפועל !
ישנה מימרה שהרבי תבע: "חסיד יוצר סביבה"! כל אחד ואחת, בעשיית פעולות טובות, משפר את "הנוף", ובונה עוד נדבך – בכפר, בעיר או במושב, בארץ ומחוצה לה, ובכך תורם לזרוז הגאולה !!
הדלקת נרות: 7:18 צאת שבת: 8:30 שבת שלום וחודש טוב ומבורך
דוד טל
