מבט לשבת פקודי חומש שמות

בס"ד
מבט לשבת פקודי חומש שמות
מעובד עפ"י שיחות הרבי מליובאוויטש

כשמחוברים נכון – לא נופלים
לקראת ביקור דרג צבאי גבוה במחנה, פקד המפקד על אחד מחייליו לאסוף את כל פחיות הקוקה-קולה הפזורות במגרש. "כן, המפקד"! הצדיע החייל, וחיש יצא למלא את הפקודה,
וכעבור שעה קלה, הודיע למפקדו שמילא את המשימה במלואה.
שבע-רצון, פתח המפקד את החלון והשקיף לעבר המגרש. לפתע, אדמו פניו, שאג בקולו על החייל . "אספת?! הרי כל המגרש מלא פחיות"?! נרעד החייל, הצדיע, והשיב בקול חלוש למפקדו: " אספתי את כל פחיות הקולה, כמו שפקדת – הפחיות שבמגרש הן של קינלי…" הִתממות? התחמקות? התעצלות? מה שברור – "ראש קטן" !

שמונה עשרה פעמים מדגישה התורה בפרשתנו, שכל העבודה שנעשתה בבניית המשכן, על כל פרטיה – הארון, היריעות, הכלים, בגדי-הכהונה, אריגיהם וצבעם, ה כ ל היה על פי תוכנית אלוקית, "כאשר ציווה ה' את משה".
בתורה אין תג אחד מיותר, כל אות וכל פסיק שקולים, מחושבים ומדודים. פרשנויות ומשמעויות רבות נילמדות כאשר מילה מסויימת מופיעה בכתיב חסר או מלא, או כאשר אות כלשהי כתובה בגדול או בקטן ביחס ליתר האותיות. וכאן, בפרשתנו, נהפוך הוא, חזרה בולטת, הנראית מיותרת, כטחינת קמח טחון, שוב ושוב,על אותו המוטו "כאשר ציווה ה' את משה" ! האם חשודים אנו כחסרים בהבנת-הנקרא? למה לחזור על כך עוד פעם ועוד פעם ?!

מצווה – מלשון צוותא וחיבור. כאשר רוצים שהחיבור יהיה בר-קיימא, מבוסס ומשמעותי, צריך לפעול רק לפי הוראות הייצרן. בלי ספקולציות, ובלי להתחכם. "פעם להדליק אש, זאת היתה עבודה מייגעת, היום – מה הבעיה"…?

המשכן, מקום שכינת הבורא, לא נעשה עפ"י מעוף כשרונותיהם האמנותיים וסגנונם האישי הערטילאי, של האומנים הדגולים, שנבחרו למלא את המשימה. בצלאל ואהליאב קיבלו מידיו של משה רבנו, תרשים ברור, שקול ומדיד מחושב ומדוקדק, עד לפרט הקטן ביותר. אורך היריעה, סוג הבדים וצבעם, גודל הפעמונים, סוג העצים, מידות הארון ומידות השולחן. מיקומם, ועוד, ועוד… תוכנית שנתן אדריכל-העולם, בורא-העולם, למשה.
כאן לא עיגלו פינות ולא אילתרו בקודש, בניואנסים כאלה ואחרים, לפי טעמו האישי של האומן. אצל כל אחד מאתנו, קיימת נטייה לשנות, להוסיף, לקצץ, להיות ייחודי. זה בסדר מחד , אבל זה בעייתי מאידך. כי כאשר צריך להישאר נאמן למשימה שניתנה, להוראות-הייצרן – על העבודה להתבצע על כל פרטיה בדייקנות – "כאשר ציווה ה' את משה".
ההוראות בוצעו במלואן, במומחיות, בזריזות, בתבונת-כפיים ובחוכמה יתרה, ובלי לחרוג כמלוא הנימה – "כאשר ציווה ה' את משה"!

התורה אינה תיאוריה, במובן הלוגי, שעשויה להשתנות במהלך השנים. לא חל עליה שום חוק-התיישנות. היא יצירה נצחית, על-טבעית, מעל כל שכל והגיון אנושי. לקיים את מצוות התורה, משמעו להתחבר לרצון העליון, להתחבר נכון אל הבורא. בחיבור כזה – לא נופלים!

השבת נקרא את סיום חומש "שמות", חומש המתאר את אהבת הבורא לנו, שהרעיף עלינו ניסים ונפלאות, בדרך הארוכה, הקשה מגלות-מצריים – בואכה אל הארץ המובטחת.
נותרה לנו עוד כברת דרך עד לסגירת המעגל – בית המקדש השלישי, הנצחי, שיקום במהרה בימינו! נמשיך להיות נאמנים להוראות "כאשר ציווה ה' את משה" – ובוודאי נצא נִשְׂכָּרים !
חזק חזק ונתחזק !!

הדלקת נרות: 5:15 שבת שלום ומבורך
צאת שבת: 6:23 דוד טל

סגור לתגובות.