פרשת השבוע "תצווה". שמות, כז' – ל'

בס"ד
פרשת השבוע "תצווה". שמות, כז' – ל' .
מעובד על פי שיחות הרבי מליובאוויטש

הפרשה ממשיכה לעסוק בתיאור העבודה במשכן, תיאור כליו, עבודת הכוהנים ופירוט מדוקדק של כל פרט בבגדי- הקודש המיוחדים.

הלבוש עושה את האדם.
התורה,כידוע,מצטמצמת מאד בתיאורים. אין בה מילים מיותרות. מדוע מייחדת התורה בפרשה, תיאור הנראה "מוגזם", לפרטים הקשורים לכלים שונים ושימושם. לבגדים על כל חלקיהם, איכותם,צבעם, העיטורים והקישוטים הרקומים בהם? תיאור פריטי- הלבוש: מעיל. אפוד. מצנפת. אבנט.וכו'.. ועד לאופן לבישתם. "שתי כתפות חוברות"..? !
רבים מאתנו לא בדיוק שוחרי-אומנות, או תלמידים "בבצלאל". מה כוונת התורה בתיאור "האמנותי" המיוחד של הפרטים הללו, ושל המזבחות. ואיך כל זאת מתקשר לשם הפרשה : "תצווה" ?!

שני מובנים למלה אחת.
המלה "תצווה" או "מצווה", מתפרשת בשני כיוונים. האחד, במובן, צו, פקודה. מילוי הוראות ללא עוררין. והשני, במובן ציוות, חיבור והתקשרות בצוותא.
ה' מצווה לכל יהודי, באמצעות משה, "ואתה" ! הפניה הישירה ל "אתה", מציינת את הרובד העמוק המצוי בכל אחד מאתנו, ליכולת הקיימת בנו למלא את שתי הפונקציות בו זמנית. להשמע להוראות, לקיים את המצוות, גם אם לא תמיד הן מובנות לנו, ובד בבד, להתחבר ולהתקשר, גם בעשיות השיגרתיות היומיומיות שלנו,לבורא עולם. "ברוך השם" ! "תודה לה'" !

כל יהודי הוא משכן לה'.
ההלכה קובעת שאדמה אינה נטמאת לעולם, והוא הדין לגבי המזבח. הקב"ה מצווה לכל יהודי להוציא לפועל את "האתה" הקיים בנו, את הכוח של הנקודה היהודית העצמותית הקיימת בכל"אתה" ו"אתה" מאתנו.
זו נקודה יהודית שאינה נטמאת לעולם. כמו האדמה, כמו המזבח.והיא-היא נקודת החיבור הנצחית הקיימת בנפשנו אל בורא עולם. זו הזהות האמיתית שלנו !
בכל מצב בכל פעולה. גם אם טועים או עושים "פשלות", ת מ י ד, תתעורר הנקודה היהודית העצמותית הזו, מקום משכן השכינה בגוף ובנפש פנימה, ותתאווה להתחבר לה'. "אתך אנחנו לאורך כל הדרך !"…
זה האתגר האישי של כל אחד מאתנו. זו הדרך, "עד דלא ידע"..מתוך "אורה ושמחה וששון ויקר". !

שבת שלום ומבורך
כניסת שבת:17:10 יציאת שבת: 18:16

קריאת המגילה ביום רביעי ב-18:30

סגור לתגובות.