קרית טבעון

קריית טבעון סמוכה לאתר העתיקות של בית שערים שהיה אתר התיישבות יהודי חשוב בתקופת בית שני. ראשית קיומה של בית שערים, בתקופת המלוכה הישראלית. בתקופת המרד הגדול, בית-שערים הייתה העיר השנייה בגודלה אחרי ציפורי במחוז הגליל. יוספוס פלביוס מזכיר בכתביו את בית-שערים כאסם התבואות של ברניקי אחות המלך אגריפס השני.

השם "טבעון" נזכר החל מתקופת הבית השני. לאחר חורבן הבית, היה במקום כפר יהודי ובו בית-כנסת. מיקומם, כנראה בקרבת מוסד רמת-הדסה של היום.
במאה ה-2, היה במקום מושב הסנהדרין ובה ישב רבי יהודה הנשיא, עורך המשנה. במאה השלישית והרביעית לספירה הוקם בבית-שערים בית קברות גדול בו נקברו עשירים מארץ ישראל ומחוצה לה. בתקופה הביזנטית נעשתה בית-שערים עיר מבוצרת. בחפירות שהחלו בשנת 1936 התגלו מערכות קברים, בסיליקה, בית-כנסת, ובית מלאכה לזכוכית.
בתקופת השלטון העות'מאני, הוקמו במקום היישובים שייך א-בריק (בשטח גבעות זייד) וחרתיה. אדמות אלו נרכשו על ידי קק"ל ובמקום התיישבו בשנת 1924 קבוצות של חסידים (נחלת יעקב, עבודת ישראל), אך לא הצליחו להאחז בקרקע, נטשו והקימו את כפר חסידים. משכשל נסיון ההתיישבות של קבוצות חסידים אלו, עלו על אדמות שייח אבריק בשנת 1926 אנשי "קבוצת הרועים" אשר הזמינו את אלכסנדר זייד ורעייתו ציפורה להצטרף אליהם. הקבוצה עסקה בכיבוש העבודה ושמירה במקום במסגרת אגודת השומרים. על הלחימה העיקשת וההתמדה להיאחז בקרקע, כתב אליעזר שמאלי את הרומן "אנשי בראשית". אלכסנדר זייד נרצח ב-10 ביולי 1938 על ידי ערבים מקומיים מן המארב, סמוך לקברות השומרים של היום.
ההתיישבות החדשה באזור החלה במחצית השנייה של שנות ה-30, כאשר נוסדו קריית-חרושת, אלרואי וקריית-עמל על ידי שיכון עובדים. כעשר שנים לאחר מכן, בשנת 1947, נוסדה טבעון. בתחילת 1939 חוברו היישובים לרשת הטלפון בהשתדלותו של פרדריק קיש‏[1].
בשנת 1958 התאחדו היישובים קריית-עמל, אלרואי וטבעון ליחידה מוניציפלית אחת בשם קריית טבעון. קריית חרושת סופחה לקריית-טבעון בשנת 1979.

עוד בוויקיפדיה

סגור לתגובות.