פרשת "חוקת" חומש במדבר

בס"ד
מבט לשבת: פרשת "חוקת" חומש במדבר
מעובד על פי שיחות הרבי מליובאוויטש

על פָּרות, על נחשים, ועל "חוקים" שצריך לקיים גם אם לא מבינים !

פרשתנו פותחת במצוות "פרה אדומה". זו מצווה שאינה מובנת בשום שכל והגיון אנושי.
אפילו שלמה המלך, הידוע כחכם מכל אדם, הרים ידיים והודה : "אחכמה – והיא המצווה רחוקה ממני".
רק למשה רבינו גילה ה' את פִּשרה של מצווה תמוהה זו.
הפרדוכס במצווה זו נעוץ בעובדה שמי שעוזר לאחרים להיטהר באמצעות אפר הפרה הזו, הוא עצמו נטמא כתוצאה ממגעו עם אותו אפר . איך אפשר ? הטמא נִטהר, והטהור נטמא – לכאורה "הפוך על הפוך" !
למצווה זו, ניתנה בתורה הכותרת: "חוקת התורה", משום שהיא משמשת אב טיפוס לכלל המצוות והחוקים שבתורה : לא רק את מצוות פרה אדומה, אלא אף את כלל המצוות על האדם לקיים, לא
משום הבנתו אותן, עפ"י שכלו ותחושותיו האישיות. אלא – כי כך ציווה הבורא – את המצוות המובנות לנו (כגון: "לא תרצח", "לא תגנוב" כיבוד הורים, וכו') ואת אלה שאין לנו כל הסבר הגיוני עליהן.
(כגון: איסור לבישת שעטנז, צמר ופישתה יחד, איסור אכילת חזיר, וכו').
היו כבר בתולדות עם ישראל תשע פרות אדומות ממש. הפרה העשירית, אומר הרמב"ם, תהיה
בימי-המשיח הקרבים ובאים , שלהם אנחנו מצפים !

לא די היה לנו בעניין "סתום" זה ,של פרה אדומה, וכבר מופיע בפרשה עניין "סתום" אחר : נחשים !
מסופר בפרשה על הוראה חד-פעמית, שניתנה למשה ע"י הבורא,לאחר שבני ישראל השמיצו את משה ורטנו על "הלחם הקלוקל"על המן, שירד כנס משמיים,שטעמו היה, על פי הכתוב, "כצפיחית בדבש".
על כך, ה' הענישם במגפת נחשים שהכישו והמיתו רבים מהם. משה, למרות יחסם הבוטה כלפיו, התפלל בעדם, והקב"ה בתשובה הורה לו :"עֲשֵׂה לך שָׂרָף(נחש) ושים אותו על נֵס, והיה כל הנשוּך ורָאָה אותו וָחָי ".
לכאורה זה לא מובן ! הנחש,הזכור לנו מחטא עץ הדעת, אשר מאז ועד היום אֵיבָה כרותה בינו לבין האדם, עד שנאמר: " הטוב שבנחשים – רצוץ את מוחו". מה העניין להעלותו על נֵס, להביט בו ולזכות בחיים ?! ועל כך שאלו חז"ל : הנחש – ממית או מחייה?
בכתבי הרמב"ם, מובא, שכפי שישנן מחלות ותרופות לגוף,כן הדבר בנוגע למחלות ותרופות לנפש.
יש לכך סימוכין במיוחד בעידן שלנו. מתברר ששורש המחלות הוא בדר"כ בנפש, ועל כן הרפואה בת זמננו משתדלת לתת מענה, בד בבד, גם לגוף – וגם לנפש.
אומרים לנו חז"ל : "בזמן שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה, ומשעבדים את לבם לאביהם שבשמיים, בזיכוך הנפש – היו מתרפאים". כלומר,הנחש, שורש המיתה, סמל הרוע והתחלואים, מציאותו גרמה לאנשים לשאת פניהם כלפי שמיא – ולזכות בחיים.

הנחש האמיתי והמטאפורי לא ממית, כשם שהוא לא מחייה. אין בכוחו ולא כלום. הנחש בפרשה, הוא רק תזכורת מעוררת כדי שנפנים את האמונה שהכל בידי שמיים . לכן גם דבר או מצב הנראה שלילי מטבעו, עשוי להיהפך לטוב בידי ה', ואף עשוי לשמש בעצמו כמו נחש הנחושת "צינור מחייה" ומעורר, אם אך ישאף האדם לכוון את לבו למעלה – למקור האור והברכה.

יהי רצון שנזכה למצוות "פרה אדומה" ונביט למעלה , ונחזיר עטרה ליושנה – עם אורו של משיח.

הדלקת נרות: 7:19 צאת שבת: 8:33 שבת שלום ומבורך
דוד טל

סגור לתגובות.