פרשת "כי תבוא" חומש דברים, כו'-כט'

בס"ד
מבט לשבת : פרשת "כי תבוא" חומש דברים, כו'-כט'

הלוואי שתשבור את הרגל.. נשמע נורא? תלוי אצל מי
זה חוזר וקורה לי כל שנה מחדש. כשקוראים בתורה בפרשת "כי תבוא", אחרי קריאת מצוות הביכורים החגיגית, עם הטנא והפירות והכוהנים..לפתע, הופ ! עולה בי פרפור מוכר בבטן, למשמע פסוקי "התוכחה",הקללות והעונשים שיבואו על אלה שלא ישמעו בקול ה'. מתעורר בי איזשהו רצון לאטום קמעא את האוזניים, ואולי לדלג קצת על הכתוב. איני עושה זאת. חובה לקרוא ולשמוע כל מילה בקריאת התורה – תורתנו הנצחית!

מוכר לי הסיפור, אני חוזר עליו מידי שנה, על רבי שניאור זלמן מלאדי, הקרוי "האדמו"ר הזקן", מייסד חסידות חב"ד (שיום הולדתו ח"י אלול, חל השבת) שהיה קורא קבוע בבית הכנסת. באחת השנים לא היה בעיר, ואיש אחר קרא במקומו ב"פרשת התוכחה".בנו של האדמו"ר הזקן, דובער,שהיה נער צעיר,כששמע את קריאת התוכחות חש ברע – והתעלף! שאלוהו מה היה לו ? והרי כבר מספר שנים הוא שומע את אותה הפרשה בבית הכנסת?
השיב : "כשאבא קורא – לא נשמעות כלל קללות" !
בתורתנו הקדושה כתוב שאסור לקלל אפילו חרש. אז איך יתכן שהבורא, נותן המצווה, הטוב והמיטיב, ינהג ההיפך מההוראה שנתן ?
בטבע האנושי המוגבל של כל אחד מאתנו, איש אינו יכול להיות אדיש למקרא המילים הקשות. אבל בפנימיותן, טמונה משמעות חיובית וכוונה טובה, ואין שום רע יורד מלמעלה. גם אם זה נראה בעיניים המוגבלות שלנו – אחרת.

קחו לדוגמא : באים הנכדים שיחיו', אני שומע את רעייתי מתמוגגת ומרעיפה על התינוקות במיוחד,דברי חיבה שלא תמיד ניתן להבין : "קוקי" "וצ'וצ'י".. ואני שומע אותה צוחקת ואומרת לפעוטה בעריסה: "בא לי לטעום מהאפּוֹן החמוד שלך.. ולנגוס מהפולקע הזה שלך".. וכולנו צוחקים אתה. האם מישהו מהצד היה מעלה על דעתו שאנו משפחה קניבאלית, ושכדאי להזעיק בדחיפות את המשטרה?
האיחול המקובל בפי שחקנים בכל בתי-התיאטרון הגדולים, לפני הצגת גאלה הוא: "הלוואי שתשבור את הרגל" ! קנאה ? שנאה? תחרות מתנשאת? למה לשים רגל מאחורי הקלעים לשחקן שעומד לצאת אל הקהל ? מסתבר ש"איחול" זה שהפך להיות נחלת כל התיאטראות בעולם, טמונה בו ברכה סמויה."תשבור את הרגל".הפוּך על הפוּך,משמעו :שתהיינה לך המון קידות, כך שהרגליים "ישברו" מקידותיך הרבות, ומקול תשואות הקהל – "תשבור קופות" !

כל מילה שאנו מוציאים מפינו מקבלת משמעות שונה בהתאם לטון בה היא נאמרת, לניגון או לחיתוך שבה, לנימה העולה ממנה ולכוונה המשתמעת. אותה מילה עשויה או עלולה להיות: בוטה, נחרצת,צינית, תוקפנית תובענית, ספקנית, הססנית – או – רכה, מלטפת, מעודדת, אמינה וחייכנית.. לא רק האותיות קובעות, אלא גם מי שאומרן, ומה שמבצבץ ועולה מהן.

"כשאבא קורא, לא נשמעות קללות", אמר בנו של אדמו"ר הזקן, (שכעבור שנים כיהן כאדמו"ר השני של חב"ד). אזי, כאשר האבא שלנו, אבינו שבשמיים, מלכנו, אב הרחמים, כל מה שהוא אומר,זה בוודאי ברחמים ובתחנונים. צריך רק שניטיב לשמוע בבטחון מלא במסר החיובי שבדברים, שעניינם לעורר את הלבבות לקראת עשיה נכונה יותר, על פי הדרכות התורה וחז"ל, לשנה טובה יותר – שנת גאולה אמיתית ושלמה !

הדלקת נרות : 6:45 שבת שלום ומבורך
צאת שבת : 7:53 כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה
דוד טל

סגור לתגובות.