לאהוב את עצמי, בעקביות

התכנסנו כמה חברות בבית קפה במטרה להתעדכן על הנעשה בעולם (עלק). פתאום נכנסה אחת מחברותיי מלווה בבעלה. שאלנו אותה – מה קרה? והיא אמרה שהיא לא מצאה לו סידור. שאלנו אותה למה היא לא לקחה אותו לחבר, אז היא אמרה שהיא ניסתה אבל לחבר לא היה חיבור לערוץ הספורט…

אחד הדברים שהתרגלנו אליהם מילדות היא חוסר יציבות באהבה. כשמצב הרוח של הורינו היה שפוף, יכולנו לחוש שבאותו זמן אין הם אוהבים אותנו. לילד אין כלים לדעת שזה מצב חולף שאינו קשור אליו, ועם הזמן גם הוא מתחיל לחבב את עצמו על תנאי – בזכות הישג זה או אחר, בתנאי כזה או כזה. כך נוצר מצב של חוסר עקביות באהבה אל עצמי והיא הופכת להיות בתלות להתנהגות שלי או מעשיי. זה יכול להגיע למצב יותר קיצוני בו אני ממש שונאת את עצמי!
מעטים מאיתנו רואים את חוסר השפיות הזו בהתייחסות הקפריזית הזו לעצמנו. המעבר מאהבה לשנאה כלפי עצמנו יכול להתרחש מאות פעמים ביום. איזו תחושת יציבות זה נותן? איך אפשר לחיות עם מישהו שבכל רגע משנה את דעתו עלינו? ולא רק עלינו. את אותו מנגנון אנו מפעילים על בני הזוג שלנו, על ילדינו, על כל אדם הנקרה בדרכנו. כל עוד הוא מצדיק את אהבתנו אליו, אנו יציבים. אם הוא עושה מעשה שחורג במידת מה מהקריטריונים הערכיים שלנו – אנו מסירים ממנו את אהבתנו. איזה עולם אכזר זה שאיננו יכולים לחיות בשלום עם עצמנו ועם אחרים וכל אחד מאיתנו מסתובב עם הפחד התמידי שמא ייכשל ושהוא צפוי לעונש של דחייה והרחקה על כל צעד ושעל.

מלאכה סינפטית שבועית: כתבו לעצמכם שבועת אמונים – התחייבו לאהוב את עצמכם בכל מצב, בכל מקום. תמיד.

סינפסות
קידום בריאות אופטימית
ד"ר דינה אייזן
מומחית ברפואת משפחה

סגור לתגובות.