מבט לשבת וירא חומש בראשית יח'-כב'

בס"ד
מבט לשבת וירא חומש בראשית יח'-כב'

מעשה שהיה – שיכּוֹר באמת?
בתחילת דרכי בתשובה, שמתי פעמי לבית הרב הרצל שיחי', בכפר תבור. רציתי "להשוויץ" בהתקדמותי בדרך התורה, להראות לבני הבית ש"עליתי רף" ואני כבר מתפלל גם אחר-הצהריים, "תפילת מנחה".

דלת ביתם היתה, כתמיד,פתוחה. הילדים היו בבית. שמחתי: יש קהל! ניגשתי ל"סטנד" וסידור תפילה בידי. לפתע נשמע קולו של מענדי,בן הרב : "השיכור הגיע" ! "השיכור הגיע"! נדרכתי מעט, לא מפני שאני פוחד משיכורים, אבל, בכל זאת: שיכור הוא שיכור, ולעתים הוא עלול לעשות משהו לא צפוי. העליתי בזכרוני מספר תרגילי הגנה שעברתי בצבא. התרגשתי מההשגחה העליונה שהביאה אותי לכאן. נו,אז במקום "תפילת מנחה", אָראה לשיכור את נחת זרועי ,אעשה לו "מי שבָּרַח" ואשיב את השלווה לבית הרב.

להפתעתי, בני הבית לא נראו נפחדים, בכולם ניכרה פעלתנות: הרבנית אצה למטבח, בת-שבע (שהייתה אז בת 10) ערכה את השולחן. שייני נחפזה לקרוא לאביה מחדרו, מענדי המשיך להציץ מהחלון ולדווח: "הוא סוחב שק גדול", "הוא נכנס כבר לשער".
בדלת הפתוחה, ניצב איש גדל גוף מסורבל ומלוכלך, בידו שקית בד גדולה שנגררה על הארץ, ובידו השניה מקל. מתנדנד קמעא נכנס בכבדות ובלי לומר מילה, התיישב על כסא שהוצע לו כשהוא מקנח את אפו בשרוולו.
הרב בא ובמאור פנים ברכו: "שלום יהודי, כבר מזמן לא ראינו את כבודו .. מה שלומו? הלילה יישן אצלנו"? הרבנית הביאה צלחת מרק חם. בת שבע מזגה כוס מים. השיכור מילמל משהו , נטל את הכף ובקולות שורקים גמע מהמרק המהביל, תוך שהוא משיב לרב שעליו להיות מחר בטבריה .
הרב הכניס לכיסו של השיכור מעט מטבעות כסף ואמר "זה לנסיעה למחר", אחרביקש סליחתו כי ממתינים לו במשרדו, הבטיח שישוב מיד כשיתפנה,ויצא.

אני – פעור עיניים , משתאה על הכנסת האורחים הזאת ל: ש-י-כ-ו-ר ?! לא יאמן !!
פתאום מצאתי עצמי לבדי בד' אמות אתו. הרבנית בחצר תולה כביסה. הרב בפגישה. בת שבע אמרה שהיא הולכת לחברה. אין ברירה אתחיל בתפילה בלי קהל אוהדים.
לפתע אני שומע, "הי, אתה" ! "איזה קול דוחה", עולה בי הרהור בשאט נפש."מה הוא רוצה"? אני תר בעיני סביב, אולי מישהו שומע את השיכור הזה. אולי מענדי בסביבה, אני מקווה !!? ושוב הקול וביתר תוקף:"הי, אתה"! בלית ברירה נאלצתי לגשת אליו. "כן?" המהמתי. "מה אתה עושה?" שאל.
"מתפלל מנחה" סיננתי מבין שפתי. "נטלת ידיים?" המשיך לשאול . "לא",השבתי בקול תמֵהַ ורפה.
"אז תיטול !!" אמר נחרצות, וליתר תוקף הכה במקלו על הריצפה והמשיך ללגום בשריקות מהמרק.

ניגשתי נבוך לכיור ונטלתי ידי. חזרתי לסטנד נרגש ונפעם. איזו השגחה עליונה.איזה שיעור זימן לי בורא עולם. גם משיכור וגם פרק מאיר עיניים בהכנסת אורחים: בלי לפתוח יומן , בלי להציץ בעֵינית הדלת אם לפתוח לבאים שמגיעים בדיוק בשעת צהריים, בלי לרטון מה "הנודניקים" האלה שוב כאן, הרי רק לפני שבועיים היו אצלנו עם שני הילדים הקונדסים שלהם ..

תפילת המנחה שלי הייתה בכוונה נרגשת ."גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני שכינה". כך אברהם אבינו חלוץ מקבלי האורחים בכבוד, מתווה לנו דרך ביחסי- אנוש, ובאהבת ישראל אמיתית בכל עת ובכל מצב..

זה הזמן להתכונן כראוי כדי לקבל פני משיח בכל זמן שיבוא. נקבלו בשמחה, בכל עת: בבוקר, בערב או באשמורת הלילה, כל שעה תתאים ! העיקר, שיבוא, שיבוא, שיבוא !

הדלקת נרות :5:33 שבת שלום ומבורך
צאת שבת : 6:40 דוד טל

סגור לתגובות.