מבט לשבת "תצווה" חומש שמות כח'-ל'

בס"ד

מבט לשבת "תצווה" חומש שמות כח'-ל'
מעובד עפ"י שיחות הרבי מליובאוויטש

מנהיג אמיתי
קרוב לוודאי שאם הוא היה יוצא למסע בחירות בימינו כדי להקים מפלגה כלשהי – ספק אם היה
מצליח לגייס איזשהו קול. איפה אחוז החסימה ? ואיזה מנדט ? בכל הסקרים היה "זוכה" מלכתחילה בכשלון מוחץ.
הרקורד האישי שלו לא היה מוביל אותו לראש מצעד הפוליטיקאים . הוא אדם שמתרחק מזרקורים ולא איש כותרות. מבליע את עצמו ומתרחק מן הכבוד, וגם לא דמגוג עם "הכל דיבורים". בנוסף, הוא גם "ערל שפתיים" – אופן דיבורו לקוי. נו, אז מה יש לו, בימינו, "למכור" לציבור הבוחרים?

למרות הכל – הוא הפך דוגמא נצחית לדורות, והקרין וממשיך להקרין אור על כולם. שמו קנה לו מקום יחיד ומיוחד בתודעת עם ישראל. אישיותו – סמל ליושר,לענווה, למנהיגות מופתית, ולמסירות נפש אמיתית.

משה רבנו. אבי הנביאים. רבן של כל הנביאים. מנהיג ישראל. רעיא מהימנא (= רועה נאמן).
אשר כפי שחמל על טלה קטן – כך דאג לכל הצרכים הגשמיים והרוחניים של כל אחד מישראל.

ז' באדר,אשר חל בפרשת "תצווה" ביום שישי השבוע – הוא יום לידתו וגם יום פטירתו של משה רבנו.
התיזמון הזה אינו מקרי ! הפרשה הזאת היא היחידה בתורה אשר שמו לא נזכר בה כלל.(מאז שנולד)
הכיצד?הרי זה ההיפך ממה שמקובל. כשמזכירים אדם שנפטר, אנו נזהרים בכבודו, וכל שכן ביום השנה לפטירתו. וכאן, שמו כלל לא נזכר?! והרי התורה עצמה קרויה על שמו: "תורת משה". זאת התורה שהוא קיבל בשמיים כדי להורידה לעם ישראל ולעולם כולו. ארבעים יום וארבעים לילה, לא אכל ולא שתה רק כתב וכתב… הוא שנאמר עליו :"לא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים". אספקלריה מאירה. השכינה דיברה מתוך גרונו. אז על מה ולמה שמו של הנביא בהֵא הידיעה אינו מופיע בפרשה?
דווקא ! כי דווקא זאת תזכורת לשעתו הגדולה, לרגע הגדול שבו פרצה החוצה מהותו האמיתית ומסירות נפשו לצאן מרעיתו – לעם ישראל.
כנגד כל הכללים, כנגד כל הפורמליסטיקות והכיבודים, הוא קם לאחר החלטת הבורא, שביקש בחרון אפו להשמיד את אלה מהעם אשר חטאוּ בעגל הזהב, הוא קם והכריז נחרצות: "מחני נא מספרך" מחה אותי – אִתם ! מוותר על הכסא, על התפקיד, ועל הכבוד. גזירה שווה תהיה לעמי – ולי !
זהו קשר עצמותי של מנהיג אמיתי שהוא כאבא לבניו, ואף יותר מזה..

בכל דור ודור נשמתו של משה "מתלבשת" בצדיק הדוֹר. הַקְבָּלות רבות ישנן בין הנהגתו הקדושה והמסורה של הרבי מליובאוויטש לבין ההנהגה של משה: ענווה גדולה. מסירות נפש, בריחה מכבוד, דאגה ואהבה לכל יהודי ויהודי, בכל סטטוס באשר הוא..
ומעשה אחד מיני רבים לדוגמא:
בחג שמחת תורה, יהודי קשיש אחז בידיו ספר תורה בבית מדרשו של הרבי. לפתע הוא איבד את שיווי משקלו וכמעט נפל. המתפללים רצו לעברו להוציא בראש וראשונה את ספר התורה מידיו, כדי שהספר חלילה לא יפול . הרבי שעמד שם סימן באצבעו על היהודי עצמו – תחזיקו אותו ! גם הוא שלא יפול…

הדלקת נרות : 4:47 שבת שלום ומבורך
צאת שבת : 5:57 דוד טל

סגור לתגובות.