מבט לשבת "כי תשא" חומש שמות ל'-לד'

בס"ד
מבט לשבת "כי תשא" חומש שמות ל'-לד'
מעובד עפ"י שיחות הרבי מליובאוויטש

כשהפלאפון אינו עונה
כל השכונה רעשה. אי אפשר היה להאמין לסיפור הסנסציוני הזה. רק שלשום היא התארסה, כרתה ברית אהבה עם בחיר לבה.כל כולה התמוגגה למשמע קולו. עיניה ברקו מולו. לבשה בגד חג לקראת הפגישה הגורלית. קיבלה ממנו טבעת עם יהלום נוצץ – להתקנא ! נשבעה לו אמונים – השמיים היו עדים. ופתאום.. ?! איך..? איך יכלה להפנות לו ככה עורף? איך היא היתה מסוגלת לעזוב אותו כדי להתחבר לכזה ריקן, חדל-אישים ומאחז עיניים..? מי היה מאמין עליה ?

זה לא סיפור מהרומן הרומנטי.זה אכן קרה באמת.זה סיפור מאד עצוב על מה שאירע בין הבורא- החתן לבין הכלה – ישראל.
רק אתמול עם ישראל לבש לבן, ככלה טהורה ונרגשת. ברטט ניצב למרגלות הר סיני, עֵד לחזיון
אלוקי נשגב. שמע את קולו של הבורא מקצה העולם ועד קצהו, וקיבל ממנו באהבה, מתנה יקרה, את עשרת הדברות. "נעשה ונשמע"! קראה האומה ונשבעה אמונים ליושב במרומים. רק את "הכתובה" נשאר עוד לקבל – את התורה הקדושה. פתאום…לא ייאמן ! קצרה רוחה של האומה, לא היתה לה סבלנות לחכות. החששות התחילו לכרסם: יבוא או לא יבוא …יבוא או….?
אבל כך "לשבור" שידוך שמיימי – ולהתחבר לאיזשהו טיפוס כלומניק,עלוב וריקני – לעגל.. ?! אז מה אם היה בו זהב ונראה נוצץ. בסך הכל,הוא פֶּסֶל פָּסול מכל היבט! לפעמים גם זהב עשוי לרמות ולהכשיל…

הפרשה הזאת נחרטה כאירוע טראומאטי שלא נתפס בשום שֶׂכֶל והיא מעוררת תמיהה.הרמב"ן אומר שאין טיפש אחד בעולם שיחשוב שהזהב שהיה באוזניים של בני ישראל – הוא זה שהוציאם ממצרים.
אז איך זה שרק לפני ימים מספר לאחר ששמעו מפי הבורא: "לא תעשה לך פֶּסֶל "! לפתע קורה מהפך כזה?

האמת היא שהכל היה בלי כוונה. לאף אחד מישראל לא הייתה חלילה שום כוונה להיפרד מהבורא. היתה כאן הַחְטָאָה בעצם המעשה. אבל בפנימיות, הסתתרה כאן אמונה גדולה וקשר עצמותי וחזק לבורא. עם ישראל אינו יכול ואינו רוצה להיות בלי הקדוש ברוך הוא.
הסיפור ידוע לכולנו: משה עלה לשמיים,ולא אמר מתי בדיוק ישוב. עבר יום,יומיים,שבוע שבועיים ועוד ימים הרבה, והוא עדיין לא שב.. מכירים את התחושה הזאת של הדאגה המבצבצת ושל הדמיונות הבאים בעקבותיה, בעיקר כאשר הפלאפון אינו עונה ?! מי חושב חלילה על תחליף? מוכנים להאחז בכל דבר – ובלבד שיהיה קֶשֶר !
עם ישראל היה חייב אמצעי מקשר בינו לבין הבורא. הצורך הזה קיבל משמעות חזקה כשמשה לא היה בשטח.
ברגעי חולשה ולחץ אבד השכל הישר. חלק מהעם נתפס לפתרונות מתעתעים של "ערב רב". בפרשה:הם אלה שהצטרפו לעם ישראל לאחר שראו את הניסים שעשה ה',אבל לא עזבו אמונתם בעבודה זרה והכשילו בזה את ישראל.
משה רבנו ידע שרוח שטות נכנסה בעם,לכן סינגר עליהם וטען: "למה יחרה אפך בעמך..שוב מחרון אפך"

מצב שנראה כביכול כמשבר וכירידה, בפנימיותו הוא עשוי לשָמֵש זָרָז לעליה. הטעות הקשה הזאת עוררה חרטה גדולה והביאה לתיקון ולהתעצמות האמונה ולחיזוק הקשר לבורא. עלִיָה שנִפעלה מעצם הירידה ! אור שבקע מתוך החושך וזיכה את ישראל לקבל את הלוחות השניים באופן נעלֶה יותר – את כל התורה מצוותיה ופירושיה.
גם ברגעים הנראים קשים ואבודים יש לכל יהודי היכולת ותעצומות הנפש להתחזק,לעלות ולהתעלות, תוך התקשרות נאמנה יותר לבורא ולמצוותיו. זוהי הכנה נכונה לזמן הגאולה האמיתית והשלימה !

הדלקת נרות :4:54 שבת שלום ומבורך
צאת שבת: 6:03 דוד טל

סגור לתגובות.